הייתי שם הבוקר. עמדתי בכניסה לבית המשפט, שוחחתי עם עוברי אורח, עם משפטנים, עם עיתונאים וגם עם שופט שלום אחד. ההרשעה הייתה באוויר, אבל רק מעטים האמינו שבית המשפט ירשיע את משה קצב בסעיפי האישום הכבדים. ההערכה הכללית הייתה שיסתפק בעבירות הקלות יחסית.
עכשיו, משיצאה האמת לאור וההכרעה המזעזעת הובאה לידיעת הציבור ולאוזניו של העבריין המורשע, נותרתי צובט עצמי כלא מאמין. נשיא מדינת ישראל לשעבר, משה קצב, הורשע באונס ובעבירות מין. לקרוא את ההנמקה ולשפשף את העיניים. בעיקר לחוש זעזוע עמוק. זו רעידת האדמה העמוקה ביותר ביחסי האזרח לנבחריו.
לא יום של צהלות שמחה היום. יום עצוב, מביך ומכעיס. משה קצב רמס את האמון של כולנו, ובעיקר זיהם את מוסד הנשיאות ואת כל המשרות הציבוריות שמילא.
עם נבחר? אנחנו?
לא נותר לנו אלא להמתין עכשיו לגזר הדין. וכבר עכשיו אפשר לקבוע בוודאות שנשיא מדינת ישראל הולך לכלא לתקופה ממושכת. אין לו סיכוי בערעור. בית המשפט האמין למתלוננות וקבע שמשה קצב שיקר. וזה מה שידריך את בית המשפט העליון כאשר יידרש להכריע בערעור. לא תהיה בחינה מחודשת של מידת האמון בעדויות המתלוננות.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא כמה שנים יישב משה קצב מאחורי סורג ובריח. נראה ששנים ארוכות. וטוב שכך.
נשיא מדינת ישראל לשעבר יחבור לשני שרים לשעבר, שהורשעו על עבירות אחרות, קשות וחמורות, ונשלחו לכלא, ואולי גם לראש ממשלה לשעבר שיושב היום על ספסל הנאשמים, ואם יורשע יצטרף אליהם מאחורי סורג ובריח. וטוב גם שכך.
עם נבחר אנחנו? עם סגולה? אור לגויים? תגידו אתם. מעולם לא אהבתי את הביטויים האלה. יש בהן מידה של התנשאות. אין לה בסיס במציאות. הלוואי היינו ככל העמים ולא עם סגולה. הלוואי לא היו תפוחים רקובים רבים כל כך בין נבחרינו.
והיום, את התפוחים הרקובים ראוי שנקיא מקרבנו מהר ככל האפשר, וקודם כל את משה קצב.