בסוף השבוע האחרון הרשת שוב צהלה על דם רעיה. על המוקד הפעם עלה דניאל עוז, בלוגר, משורר, הבן של עמוס עוז וטרול רשת אובססיבי, שהוקע מימין ומשמאל על רקע התבטאויות מיניות חריגות. "אני נמשך גם לסממני פוריות (גוף נשי מפותח) וגם לילדותיות", כתב בפייסבוק. "אני מסוגל לחוש משיכה גם לילדות בנות 7". ובהמשך הוסיף: "זה אמנם לוהט, אבל לא לעניין". עוז הושמץ ללא סוף, ורבים כינו אותו סוטה ופדופיל. "לכולנו יש את הפינות החשוכות שלנו. לא כולנו גאים בהן כל כך שנשוש להעמיד אותן באור הזרקורים", כתב לו אחד הגולשים. מדויק, במיוחד אם אתה מתיימר להחשיב עצמך איש רוח, עלוב ככל שתהיה.
בין אם עוז פדופיל קליני או סתם זקן מטונף שאורב לצעירות בפתחם של גני ילדים, מעניין להבחין שסערת הרוחות חשפה מבוכה גברית ברורה: בזמן שאחדים מהם גינו אותו, אחרים מצאו את עצמם מבולבלים ובחרו לפטור את עצמם מהדיון. אין ספק שחלק גדול מהם מצאו את עצמם מזדהים ברמה מסוימת עם הדברים ובחרו שלא להיחשף, מחשש שיזכו למטח זהה של עגבניות רקובות וקליפות ביצים מושלך לעברם. עוז אמנם כתב את הדברים בשיחה פרטית ואינו התכוון בשום אופן לסמן מגמה חברתית כלשהי, אולם המילים השנויות במחלוקת סדקו, באופן בלתי מכוון, איזו קליפה כמעט שקופה שאנחנו נתקלים בה מידי יום, המפרידה בינינו ובין הפדופיליה הרכה שנמצאת סביבנו בכל רגע נתון.
ביקיני לכל ילדה
גיל שבע הוא אמנם צעיר לכל הדעות, אבל התנהגות סוטה חייבת להתקיים מחוץ לגבולות הנורמה החברתית ואנחנו אלופים בפימפום מראות מיניים של לוליטות כדבר שגרתי. אנחנו לא צריכים להביט בילדה בת 11 כאילו היא אישה קטנה. היא כבר תעלה על עקבים, איפור, פן, פוש אפ ותיראה בת 16 בעצמה. מותר ורצוי להסתכל, אבל אסור להגיד כלום ושלא תעז לגעת. המפלצת, אותה הולוגרמה קלישאתית שגברים בראו של הציצית הצעירה עם הבלונדינים הגדולים, קמה על יוצריה. כשהאוכלוסייה הנשית הפנימה סופית שלהיות כוסית הוא חזות הכל, הציות חצה גילאים.
וכך נערות צעירות, הרבה מתחת לגיל ההסכמה ולפעמים גם ילדות בנות שבע או חמש, חולפות על פניך בפורים מחופשות לשוטרת במקרה הטוב ולשטן סקסית במקרה הרע. כך אתה קורא פתאום שגווינית' פאלטרו משיקה קו ביקיני ל"ילדות שרוצות להרגיש גדולות". העין מרצדת על התמונות ומשהו מרגיש לא נכון – אבל לא ברור בדיוק מה, כי אלו רק בגדי ים ואתה הרי לא פדופיל, או שאולי? כשילדה בת ארבע מרפדת את הישבן והחזה בתחרות יופי – אתה יודע שזה אסור אבל לא יכול להפסיק להסתכל. כשהסטרייט נאבק עם האדם המוסרי, שלא מבין למה הילדה הזו בעצם מרגישה לו כמו אישה, הגבר צריך לשאול איך המחשבות הללו משליכות על אחותו, על ביתו, על החברה שלה שממש התפתחה לאחרונה, הוא מבולבל ואין לו תשובות. בצדק.
כחברה מוסרית, אנו יוצרים לעצמנו את הקווים האדומים שלנו. פדופילים קליניים כאן להישאר, אבל יותר מידי גברים מבולבלים מסתובבים בינינו. הם לא יודעים להבחין היכן נגמר הפדופיל ומתחיל הסטרייט הטיפוסי. כשטיפוס שולי פולט אמירה זניחה שגורמת לנו תחושת אי נוחות כה גדולה, כדאי שנבדוק שוב מה קורה מתחת למעטה שלנו. לפעמים זה גם הדביל השכונתי שאוהב לעשות רעש, שצעק במקרה שהילדה היא עירומה.
קרן לויתן היא עורכת משנה באתר HIX