אירוע הדקירות בירושלים מעלה מספר תהיות באשר לאופן השתלשלות הדברים - כולן מצביעות על מחדל של ממש מצד משטרת ישראל. ראשית, שליסל, ששוחרר אך לפני שלושה שבועות אחרי שריצה עשר שנים בכלא על מעשיו הקודמים, יצא לחופשי כשלמשטרה ברור שאינו מביע כל חרטה על מעשיו. הוא אף שב והתבטא נגד הקהילה בראיון שנתן עם צאתו ובמכתב שכתב ופורסם באתרים חרדיים. שנית, היעדר הבקרה והמעקב אחריו עם שחרורו בעיתוי כה סמוך למצעד הגאווה הירושלמי הוא בחזקת טמטום פושע.
תהייה שלישית נוגעת להגנה הרופסת על הצועדים. ניסיון העבר אמור היה ללמד את משטרת ישראל, כפי שהיה מבין כל אדם סביר, שמצעד הגאווה הירושלמי - בשל אופיו הפוליטי ובשל מיקומו הגיאוגרפי - מזמן אליו קבוצות שלאורך השנים עושות הכל כדי לסכלו. אפשר היה לצפות שטבעת ההגנה על המצעד תהיה מהודקת ותבטיח שמקרה 2005 לא יישנה. אני כמובן לא מדבר על כך שלאורך עשר השנים האחרונות המצעד צעד כשלאורך הדרך עומדים פעילי ימין מלווים בבהמות, או משליכים שקיות שתן או טיטולים עם צואה על הצועדים. לזה כבר התרגלנו. התרגלנו גם לזה שהמשטרה לא חוקרת רבנים או דמויות ציבוריות המסיתים נגד הקהילה השכם והערב. אבל האם חיץ סביר של אבטחה בין הצועדים לכל השאר זאת בקשה מוגזמת?
האמת היא שיש משהו קצת עצוב בהעברת ביקורת על משטרת ישראל החבוטה והכושלת, שעומס הפרשיות והאירועים האחרונים הביאו אותה אל אותם עברי פי פחת בהם היא מצויה כיום: עם מפכ״ל זמני, תדמית ציבורית גרועה ואמון אפסי של הציבור. ובכל זאת נדמה כי מעבר לכל ההסתה הפרועה שמתחוללת מסביב - מקמפיין הבית היהודי לכנסת ועד קמפיין ההסתה הבזוי של ארגון להב״ה - למשטרה יש אחריות להבטיח את שלומו של הציבור הלהט״בי למוד הפורענות, בכל מקום, בכל זמן.
אילו היה למשטרה מפכ״ל קבוע, הוא היה צריך לתלות למחרת האירוע את מדיו ולהודות בכישלונו המודיעיני והאבטחתי. בהינתן המצב הזה, שבו אין מפכ"ל למשטרה מזה תקופה ממושכת, ראוי שמפקד מחוז ירושלים וכל הנוגעים בפרשה יודו בכישלונם, יתפטרו ויחסכו מאתנו את האסון הבא.
דרור מזרחי הוא יו״ר הפורום הגאה של מרצ