המחאה שעולה נגד מנהג הכפרות (או ליתר דיוק, נגד השימוש בתרנגולים במסגרת מנהג הכפרות) מעוררת לעתים האשמות בצביעות: בחברה שלנו בכל מקרה להתייחס לתרנגולים כלא יותר מכלים לשימוש מטרותיו, והיחס לתרנגולים המשמשים במנהג הכפרות אינו בהכרח יותר גרוע באופן משמעותי מהאופן בו מתייחסים אליהם באופן שגרתי בתעשיית הבשר והביצים. ההאשמה בצביעות מנסות להשתיק את הביקורת בטענה שמדובר בעוד תירוץ של חילוניים לבקר מנהג של החברה הדתית, וללבות עוד את המתיחות בין שתי הקבוצות.
האם יש דברים בגו? זה נכון שביקורת על פגיעה בבעלי-חיים לעתים קרובות נוטה להיות מופנית החוצה, כלפי קבוצות חברתיות שונות ורחוקות מאיתנו. כך, למשל, ידיעות על מהגרי עבודה שאוכלים כלבים וחתולים מתקבלות בזעזוע וגועל למרות שהאופן שבו החברה שלנו פוגעת בבעלי-חיים בתעשיות המזון אינו חמור פחות, או, לחליפין, הביקורת הבינלאומית המופנית נגד יפן על ציד הלוויתנים והדולפינים, תוך התעלמות מכך שגם בתרבות המערבית מתייחסים גרוע באותה מידה לבעלי-חיים שעקב מוסכמות תרבותיות שרירותיות לחלוטין נחשבים כפחות "חמודים".
למרבה הצער, יכולת השיפוט המוסרי של אנשים פועלת לעתים קרובות בצורה מאוד סלקטיבית: קל לנו יותר להבחין בקיומו של עוול מוסרי כאשר מישהו אחר הוא זה שמחולל אותו (ובעיקר אם מדובר במישהו רחוק ושונה מאיתנו) מאשר להבחין בעוול מוסרי כשאנחנו, או החברה הקרובה לנו, היא האחראית אליו. ומה חבל שכך – העולם היה יכול להיות כל-כך הרבה יותר מוצלח אילו הרגישות שלנו לזיהוי עוולות מוסריים הייתה גבוהה יותר פנים מאשר כלפי חוץ!
אבל האם הטענות הללו רלוונטיות כדי להשתיק את הביקורת על השימוש בתרנגולים במנהג הכפרות? אין כאן צביעות כאשר הביקורת מופנית במידה שווה גם כלפי הפגיעה בתרנגולים בתעשיות המזון, ולא רק במנהג הכפרות. המחאה נגד השימוש בתרנגולים למנהג הכפרות מגיעה, בשנים האחרונות, בעיקר מצד ארגונים למען זכויות בעלי-חיים, שהם אותם אלו שעוסקים בלחשוף לציבור את המידע על ההתעללות בעופות בתעשיית הבשר והביצים, למחות נגד ההתעללות הזאת, ולעודד מעבר לתזונה מהצומח.
מנהג כפרות כפי שתועד על ידי משתמש ביוטיוב
למעשה, זה לא מדויק אפילו להפריד את ההתעללות בתרנגולים בתעשיות המזון ואת ההתעללות בתרנגולים במנהג הכפרות כשתי סוגיות שונות. הרי תרנגולים שמשמשים לכפרות מגיעים מתעשיות המזון: רובם מגיעים מתעשיית הבשר, אחרי שבילו את כל החיים שלהם בסככות סגורות וחשוכות, שבהם הן הוחזקו בצפיפות כה גבוהה שבקושי היה להם מקום לזוז. חלק קטן יותר מגיע מתעשיית הביצים, שם עופות מוחזקים בתנאים גרועים עוד יותר – בכלובי ברזל שגדולים רק בקושי ממידות הגוף שלהם. גם אלו וגם אלו מגיעים מזנים של תרנגולים שעברו ברירה מלאכותית לשינוי התכונות הגנטיות שלהן, בצורה שמייעלת את היכולת לנצל אותם כלכלית – על חשבון הבריאות שלהם.
חוסר עקביות
ההתעללות בתרנגולי הכפרות למעשה מתחילה הרבה לפני יום כיפור, והרבה לפני שבכלל מישהו מחליט שהם ישמשו לביצוע כפרות – ההתעללות בהם מתחילה עם החיים שלהם בתנאי המשק המתועש, תחת אותם תנאי התעללות בהם נהוג באופן כללי לגדל עופות בתעשיות המזון מהחי. ההובלה לשווקים וההנפה שלהם באוויר לפני השחיטה מהווים רק את קצה הקרחון של ההתעללות בהם, קצה הקרחון האחד שגלוי לעיני הציבור, ולכן זוכה, באופן מובן, ליותר תשומת-לב.
ההאשמות בצביעות אינן רלוונטיות לגבי מי שביקורתי כלפי תעשיית הבשר כשם שהוא ביקורתי כלפי הפגיעה בתרנגולי הכפרות. אבל מה כאשר בן-אדם שמוחה נגד השימוש בתרנגולים לכפרות, בו בזמן שהוא עצמו עדיין לא טבעוני? האם במקרה זה ניתן לשלול את הביקורת בטענה של "צביעות"?
אמנם בן-אדם כזה מגלה מידה רבה של חוסר-עקביות בהתנהגות שלו. אבל הבעיה אינה בכך שהוא מצביע על האכזריות המיותרת שביחס לתרנגולי הכפרות – בכך הוא דווקא צודק לחלוטין – הבעיה היא בחוסר-העקביות בכך שהוא לא שם לב שאורח-החיים שלו גם מבוסס על אכזריות לא פחות מיותרת, בכך שהוא אוכל בשר. אי-אפשר להשתיק את הביקורת שלו בטענה שהוא לא נוהג בעקביות: הביקורת עצמה היא צודקת, גם אם ההתנהגות של האדם שמביע את הביקורת אינה צודקת.
צודק לחלוטין מי שאומר ששימוש בתרגולים למנהג הכפרות אינו יותר אכזרי באופן משמעותי מהאכזריות כלפיהם באופן כללי בחברה אוכלת-הבשר שלנו. אבל העובדה הזו לא יכולה לשמש כטענה להצדקת ביצוע כפרות בתרנגולות. ההפך הוא הנכון – זהו טיעון לא בעד היחס לתרנגולים במנהג הכפרות. זה טיעון נגד היחס אליהם בתעשיות המזון.
דדי שי הוא סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ומעורכי מגזין "זכויות בעלי חיים השבוע" של עמותת אנונימוס