כוכב ריאליטי נעצר בחשד לתקיפה מינית, זעקו אתמול הכותרות. אין ספק, עבירות מין הן עבירות מהזן הנחות ביותר. אם תשאלו אותי, אונס היא עבירה שיש עימה קלון, ולנצח נצחים האדם הנתעב צריך להסתובב עם תווית על מצחו, שתבהיר לעולם שמדובר באדם שפל ומתועב. אין בליבי סליחה או חמלה על אנשים שגזלו תמימות של חלשים מהם, פגעו והזיקו לנפשם לשנים ארוכות. שלא לדבר על פדופילים, זן נחות עוד יותר, אותם הייתי תולה בכיכר העיר לסקילה המונית, או שולחת למדינה בה עונש מוות לא נשמע אכזרי במיוחד.
אבל דווקא בגלל חומרת המעשה וחומרת העונש שאני מאחלת לאנסים, אני לא נוטה לקפוץ על העגלה המזמרת שמועות. אני מעדיפה בדיקה קפדנית ומעמיקה שתוודא שאכן יש בסיס רציני לחשד, ולא מדובר ביצר נקמה מטופש או חוסר הבנה. ובכל זאת, מסע השמועות ההרסני, הציני והיודע כל, בעיקר כשמדובר באדם מוכר, מהיר הרבה יותר מנסיעה במכונית ספורט בכביש 6 בשעה ריקה מפקקים.
זה מתחיל בסמסים כל כך מפורטים, עד שנדמה שמשטרת ישראל לא צריכה לעשות דבר, כי כולם יודעים הכל יותר טוב מכולם. זה עובר לטוויטר, שנשמע כמו מקהלה אחת גדולה של יודעי דבר, תוך שימוש מאסיבי בבדיחות למיטיבי לכת שגורמות לצופה מהצד להרגיש שבאמת מדובר בקבוצה שמבינה דבר או שניים מהנעשה בתעשייה או בחדרי המשטרה. משם עוברים למאות סטטוסים בפייסבוק, מלאי רמיזות כל כך מפורטות עד שכל ילד בכיתה א' עם הבנת נקרא מינימלית יכול להבין במי מדובר. וכמובן, הפורומים המלאים בהודעות של גולשים מסוג "עקרב צהוב 38", שכל כך בטוחים שזיהו את הפנים הלא מזוהות, עד שהם יכולים לכתוב את שם החשוד.
צו איסור פרסום? אז מה. אחרי הכל כולנו טוקבקיסטים, ידנו קלה על המקלדת ומה אכפת לנו – כולה חיים של בנאדם, ועוד אחד כזה מהסוג שרוצה להיות מפורסם. אבל אף אחד לא עוצר לחשוב לרגע אם זה מותר, או חלילה – מה אם זה לא נכון?
אנחנו כאלה חכמים
רק לפני מספר שבועות הרשת סערה סביב תלונת אונס שהוגשה (ובינתיים נסגרה) כנגד אישיות מפורסמת אחרת. על הפרשה הוטל צו איסור פרסום, מה שגרם לנשים רבות לצאת מגדרן ולזעוק "מחדל". דיונים ארוכים, פוסטים על פוסטים, תגובות בכל מקום אפשרי, מהקירות החשופים של מרק צוקרברג ועד קבוצות סגורות ברחבי הרשת. כולם יודעים, כולם בטוחים, כולם מכירים אותה עם "אין מצב שהיא תשקר", כולם מרחמים עליו ו"דווקא בחור נחמד. אי אפשר לדעת כלום על בנאדם".
אבל לא, הם לא ישכחו לנהל דיון, לפרסם סטטוס מרומז שמבהיר שהם יודעים, יזרקו את הפצצה לקיר ויתנו לאחרים לנהל את הקרבות שלהם. התת מודע שלהם יחייך בהנאה: אנחנו יודעים הכל, אנחנו חלק משיח השעה, הסדר הציבורי נקבע גם על ידנו. שנחכה לחדשות? לחקירת המשטרה? הצחקתם אותנו, אנחנו בעניינים. למעשה – בדיוק עכשיו עלה לנו סטטוס מבריק.