מאז יום חמישי כולם מצקצקים בלשונם ושואלים איפה אלי ישי היה. אני שואלת איפה אנחנו היינו. אני לא יונית לוי ואין בי כוח להשפיע כמו יאיר לפיד, אבל בימים האחרונים אני מסתובבת עם תחושת אשמה. ועדת החקירה לבטח תערוף ראשיהם של בכירים במדינה, ותעניק לציבור את הזכות לשנוא את האדם שעל כתפיו יונח האסון הנורא הזה. ואנשי התקשורת? הם יצאו חפים מכל רבב.
לא לחינם קוראים לנו כלב השמירה. אנחנו הפנס שמאיר את הנושאים החשוכים ביותר, אלה שנחשפים להרבה וחושפים מעט. אנחנו צריכים לבחור מבין כל המידע שזורם תחת המקלדת שלנו מה חשוב, מה מקומם, וכן – מה מביא יותר רייטינג. כשמבקר המדינה פרסם אחרי מלחמת לבנון דו"ח שזועק ששירותי הכיבוי בסכנה, וכשהכבאים שבתו – האם צעקנו מספיק חזק?
כבאים לא, מדונה כן
בזמן שכולם מזועזעים מכך שאלי ישי, לא כוס התה שלי בלשון המעטה, דיבר יותר על העובדים הזרים ועל חוק האברכים – אני עשיתי גוגל מהיר. 427,000 תוצאות על חוק האברכים, 28,000 על העובדים הזרים. ואילו שביתת הכבאים? רק 10,000 תוצאות, וגם הן דנו בעיקר בשאלות כמו "האם יתקיים המשחק של בית"ר?" ו"מה עשוי לקרות להופעה של מדונה?". האם אז קמנו וצעקנו שהאסון בדרך ונשלם על כך מחיר כבד?
כי כבאי ששובת ויושב בתחנת הכיבוי ללא מעש מצטלם פחות טוב מילד עם מראה זר, עברית קולחת ועיניים דומעות מהחשש שיגורש. כי בינינו, מתי בפעם האחרונה נזקקנו לשירותי הכיבוי וההצלה? וכי כל עוד השביתה לא מגיעה לבית הספר של הילדים שלנו, אנחנו מעדיפים לטמון ראשינו בחול. מישהו מאיתנו בכלל ידע מה עושה כבאי לפני שהכרנו את אלקנה מ"מאסטר שף"? הציבור אוהב לצעוק את זה, אבל הפעם גם התקשורת אשמה.
להתאגד לא, לשנוא כן
ולא רק – גם אתם לקחתם חלק במחדל הנוראי הזה, שבו על פני מדינה שבה רוב השנה חם ואנשים מבעירים אש ללא פחד – יש רק 1,500 כבאים, שנוסעים בכבאיות מקרטעות. כי כשהנושא היה על הפרק, אתם לא התעניינתם. אתם מעדיפים לחכות לרגע שבו תוכלו לשנוא – את שר הפנים, את הדתיים, את הממשלה. התאגדות למטרה משותפת היא לא סקסית.
נכון, לא יכולנו לדעת (למרות שיכולנו לשער) – כפי שהממשלה ושר הפנים לא יכלו לדעת, שביום מן הימים נחווה אש כל כך נוראית שתכלה אנשים וטבע כך. אבל אנשי תקשורת ועיתונאים, לפני שאתם ממהרים לעטות את הפרצוף הכועס, לדפוק על שולחנות ולצעוק שכל העולם שתק – זכרו שגם אתם שתקתם.
אני מעין רודה, עורכת עמוד הבית באתר mako, ואני מכה על חטא.