רעש האדמה והצונאמי ביפן גרמו בין היתר לפגיעות חמורות בכור גרעיני ובתחנת כח לחשמל. לפי דיווחים ראשונים בתקשורת הבינלאומית, עד כה נספרו עשרות הרוגים בשני מתקני האנרגיה הללו, ועוד מוקדם לדעת במה יסתכם הנזק המצטבר ברכוש ובעיקר בנפש.
רק לפני כשבועיים נפגשתי עם בכיר במשרד התשתיות שניסה לשכנעני שאין סכנה בהקמת מתקני אנרגיה למיניהם באזורים מיושבים. הוא הראה לי במחשב הנייד תמונות גוגל-ארץ של מתקנים אנרגטיים וגרעיניים על החוף בערים צפופות כיוקוהמה, וטען בתקיפות כי אם היפנים לא חוששים מפגיעות של רעידות אדמה במתקני אנרגיה, מי אנו שנהיה יותר אדוקים מהאפיפיור?
אבל האירועים ביפן רק מחדדים את העובדה הידועה, שתושבי חיפה יושבים על פצצה מתקתקת - מפעל האמוניה. מיכל האמוניה (מסוף הקישון) הוקם בשנת 1986 ונמצא בבעלות חברת חיפה-כימיקלים. המיכל מכיל עד 12,000 טון אמוניה המשמשת כחומר גלם לייצור דשנים, חומרי נפץ ופולימרים, וכן לקירור במפעלים ובמחסני מזון גדולים ברחבי הארץ. אמוניה הוא גז מסוכן ורעיל ביותר הגורם לכוויות בעור ובעיניים. שאיפת אמוניה בריכוז מסוים עשויה לגרום לנזק חמור לריאות ואף למוות.
המיכל מהווה את נקודת הייבוא היחידה של אמוניה במדינה, וממנו האמוניה מסופקת לכל המדינה. המיכל נמצא בלב אזור מגורים שוקק חיים והומה אדם, ומהווה את אחת מנקודות הסיכון המשמעותיות ביותר לבריאות ובטיחות הציבור. המיכל אינו ממוגן מפני רעידות אדמה, וגג המיכל איננו ממוגן אף הוא. האמוניה מופצת לכל הארץ במיכליות-כביש, עובדה המגבירה מאוד את הסיכון לתאונות ולדליפות.
מיכל האמוניה נבנה ללא היתר, וכיום פועל ללא רישיון עסק ותוך זלזול מתמשך ברשויות. לאחרונה אף התבשרנו שהליכים משפטיים, אותם מובילה עיריית חיפה כנגד החברה (חיפה-כימיקלים) עלו בתוהו, ונציגי העירייה אף התבקשו, למרבה האבסורד, להוכיח שיש אמוניה במיכל האמוניה.
גם חיזבאללה שמעו על מיכל האמוניה
לא רק רעידת אדמה פוטנציאלית מסכנת את המיכל ואת תושבי האזור. מפרץ חיפה מהווה נקודת תורפה בעורף הישראלי, עקב מצבורי החומרים המסוכנים והתעשייה שבו. כזכור, מפרץ חיפה היווה מטרה לטילים הן בזמן מלחמת המפרץ בשנת 1991, והן בזמן מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.
בשנים האחרונות נשמעים תרחישי אימה שונים, ואין ברצוננו לצטט אותם, אך דבר אחד ברור לכל – מיכל האמוניה הוא מיושן, אינו ממוגן מפני פעילות עוינת או רעידות אדמה, סמוך לאוכלוסיה, ואם וכאשר יתחולל אסון המשלב אמוניה (כמו גם חומרים מסוכנים אחרים במפרץ חיפה), האסון יהיה בסדר גודל עצום, שמדינת ישראל לא תוכל לעמוד בפניו.
לאחר מלחמת לבנון השנייה הוקמה ועדת הרצל שפיר לבחינת הערכות מתקנים המכילים חומרים מסוכנים בצפון הארץ ובמפרץ חיפה. הוועדה קבעה שמיכל האמוניה מהווה את אחד הסיכונים המשמעותיים במפרץ, וששינוע האמוניה לכל הארץ במיכליות מוסיף סיכונים מרובים. הוועדה קראה למציאת חלופה שתפתור את תלות המדינה כולה במיכל אחד, ישן, שאינו ממוגן ושפועל ללא רישיון עסק בלב אזור מאוכלס בצפיפות. הוועדה אף ציינה מספר חלופות, שיפחיתו את הסיכון לבריאות הציבור, כגון שימוש בגז טבעי כחומר גלם לייצור אמוניה במוקדי תעשייה שונים בארץ.
מיכל האמוניה הוא דוגמא אחת מעשרות כמוהו בישראל. הכור בדימונה או בנחל שורק, בתי הזיקוק בחיפה ואשדוד, מתקני קליטת הגז הטבעי או הנוזלי שיוקמו ליד החוף - כולם פצצות מתקתקות. האירוע הטרגי ביפן מוכיח חד משמעית כי אסור להקים מתקני אנרגיה או מתקנים פטרוכימיים למיניהם בקרבה לאוכלוסיה. מי שמנהל את המדינה על סמך התקווה כי כאן לא תקרה רעידת אדמה כמו ביפאן מתעלם מההיסטוריה של האזור.
יגאל לביב הוא עורך האתר חדשות האנרגיה