ההחלטה זכתה לתמיכה נרחבת בישיבת הוועדה, אך לאחר מספר ימים הגיש שר החקלאות, יאיר שמיר, בשיתוף עם השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', ערעור על החלטת הוועדה. שמיר מיהר להסתייג ולהבהיר שכוונתו אינה לסכל את הצעת החוק, אלא רק להציע שינוי קל בנוסח שלה. על-פי הצעתו, החוק יאסור על יבוא ושיווק של כבד מפוטם – חוץ מאשר למסעדות. ייתכן שתרצו לעבור על המשפט הזה עוד פעם או פעמיים נוספת כדי לספוג באופן מלא בדיוק עד כמה מגוחכת ההצעה: שמיר מבקש לאסור על שיווק כבד מפוטם – חוץ מאשר במסעדות.
כנראה ששמיר עדיין לא קלט את הקטע שמסעדות זה בדיוק המקום שבו מגישים כבד אווז. או שאולי שמיר דווקא כן הצליח לקלוט את זה, והוא פשוט מקווה שציבור הבוחרים שלו לא מספיק אינטליגנטי כדי להבין את זה. להגיד "אני נגד מכירת כבד אווז, חוץ במסעדות", זה קצת כמו להגיד "אני נגד תעשיית הפרוות, חוץ מאשר לצורכי הלבשה". זה קצת, איך לומר, מפספס את הפואנטה.
להגנתו של שמיר, יש לציין שזו לא הפעם הראשונה שתעשיית פיטום האווזים ניסתה להשתמש בתרגיל הזה: כשמשרד החקלאות ניסה, לפני 12 שנים, להתקין תקנות שיאפשרו פיטום אווזים, בניסיון להשתיק את הביקורת שהתחילה להתעורר באותה תקופה בנושא, אחת התקנות המרכזיות שהוצעו פסקה "לא יולעט אווז אלא במכונת הלעטה פנאומטית" (מכונת לחץ האוויר, המשמשת כדי לדחוס תירס לקיבתו של האווז) – מהניסוח הזה, אפשר היה לחשוב שקיימת בעיה רחבת-היקף של אנשים שמנסים לפטם אווזים שלא באמצעות מכונת הלעטה, ולא שזו הדרך היחידה שקיימת לפטם אווזים בין כה וכה. הניסיון של משרד החקלאות לעגן את ההתעללות בתקנות לא עברה, והתקנות נפסלו על-ידי בג"ץ.
די ברור למה תקנות כאלו לא התקבלו: אין לנו צורך בחוקים מיותרים, שאין להם משמעות בפועל. לא היינו מתייחסים לכך ברצינות אם מישהו היה מציע לשנות את חוקי התעבורה כך שיגידו "אסור לנסוע במהירות של מעל 100 קמ"ש – חוץ מאשר במכונית" או לשנות את פקודת הסמים כך שתגיד "אסור להזריק הרואין – חוץ מאשר באמצעות מזרק", או לשנות את חוק הצרכן כך שיגיד "אסור למסור מידע שקרי לגבי מוצרים – חוץ מאשר למטרות רווח".
דדי שי הוא פעיל בעמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים