בשבוע שעבר פרסם מינהל הרכש הממשלתי את מכרז ההצטיידות ברכבי שרד צמודים לשרים ולעובדים בדרגה מקבילה בשירות הציבורי. המכרז אינו גדול ביחס להיקף צי הרכב הממשלתי – בסך הכול כ-50 כלי רכב בשווי מוערך של כ-15 מיליון שקל. אולם משקלו הסמלי והעקרוני של המכרז הזה גדול הרבה יותר.
מדובר בכלי הרכב הייצוגיים של ממשלת ישראל, שאמורים לשקף בפני הציבור את עקרונותיה ולהוות "כרטיס ביקור" של הממשלה, לא רק בארץ אלא גם בתקשורת העולמית. זו הסיבה, למשל, שלא מעט ממשלות נאורות באירופה מציידות את בכיריהן בכלי רכב "ירוקים" או עם ערך מוסף חברתי. בנוסף, הבחירה של הממשלה ברכבי שרים מהווה מעין "נקודת ייחוס" למגזר הפרטי בארץ, שממנה נגזרות לא מעט רכישות מקבילות של מנכ"לים ובעלי חברות ושל סתם לקוחות בעלי ממון, שרוצים רכב "כמו של המיניסטרים".
לבסוף ישנו העיתוי: המכרז יוצא בעיצומה של רפורמה ממשלתית מתוקשרת להגדלת התחרותיות בשוק הרכב, ולפיכך אפשר לצפות מהשרים שבחירתם ברכב צמוד תשקף ולו באופן סמלי את אותם עקרונות תחרותיים, נעלים ועתירי חיסכון שהם נלחמים ליישם בשוק "עבור הציבור ולטובתו". היה זה אך סמלי, למשל, אם רכבו הצמוד של שר התחבורה – אביר היבוא המקביל, המוסכים האלטרנטיביים והחלפים הלא-מקוריים – היה נרכש מיבואן מקביל ומתוחזק על ידי כל מוסך מזדמן.
הידוק חגורה? טרכטנברג? לא כשמדובר ברכבי שרים
הגירעון התקציבי הולך ותופח, מסים וקיצוצים בפתח, יוקר המחיה צומח והמחאה החברתית בוערת. אבל בכל הנוגע לבחירת רכבי השרים, עולם כמנהגו נוהג: שרי ממשלתנו רוצים מכוניות שרד גדולות, ייצוגיות ויקרות. את דרישות האורך הנדיבות ובסיס הגלגלים המכובד (2.8 מ' ומעלה) שמהווים תנאי סף לבחירה במכרז, עוד אפשר לקבל בהבנה. מנעמי השררה לא הולכים ביחד עם דיאטה וקשה לצפות מחלק משרינו שיידחקו לרכב משפחתי כמו פשוטי העם.
אבל אז אנחנו נתקלים בדרישות הסף במכרז בסעיף "שווי שימוש 6-7" והאסימון נופל. נזכיר, שקבוצות שווי השימוש בוטלו כבר מזמן וכיום אין חיה כזו (יש רק קבוצות רישוי). אז מה עושה כאן הסעיף הזה? פשוט מאוד, הוא נועד להבהיר ליבואנים שלא יגישו למכרז, חלילה, מכוניות מנהלים "רגילות" וגדולות, שעולות 200 אלף שקל ומטה, כמו פורד מונדיאו וסקודה סופרב, אלא שיגישו רק הצעות למכוניות סאלון פאר ראויות לשרים, רצוי של מותג פאר, ובטווח המחירים של 280-400 אלף שקל לצרכן. אז עם מה נשארנו אחרי הסינון? קומץ מכוניות פאר אמריקניות, מכוניות הסאלון בגודל בינוני של מותגי היוקרה הגרמניים - שחלקם לא יטרחו כלל לגשת למכרז - ואולי איזו יפנית מפוארת מבית לקסוס ואינפיניטי. העיקר שלשרים יהיו סמלי שררה.
