"עוד מעט שבת, אני חייבת לגמור את הצ'ולנט", התחלתי להיפרד. "איך אתם מעבירים את הזמן עם 8 ילדים בבית כל השבת?", שאלה הדוגמנית. "כן", הוסיפה העו"ד, "ועוד בלי אייפון, בלי מחשב, בלי אטרקציות?". חייכתי באהבה. לא תדעו לעולם.
חניתי מתחת לבניין שלנו בבני ברק. הקטנה קלטה את אמא ונפסלה ב"שתים בהפסקות שתים" מההתלהבות. השכנות החסידות שלי ישבו על הספסל בכניסה והאכילו פלחים פלחים את הילדים החסידים שלהן. "בטח להורייך החילונים יש המון נחת מהנכדים החרדים, לא?" שאלה האחת. חייכתי באהבה. לא תדעו לעולם.
אתם החרדים, לא תדעו לעולם מה זה לעמוד בצפירה ולהרגיש חלק. גם אם תעמדו. לא תדעו לעולם מה זה דאגה של אמא שיודעת שהבן שלה במערב בעזה. וקר. לא תדעו לעולם מה זה לשבת בסן פרנסיסקו על המים. לא תדעו לעולם מה זה "דרבי", ושהפועל שוב הפסידו, מה זה גאווה של אבא כשהבן שלו תוקע גול ניצחון במשחק כדורגל.
ואתם החילונים? לא תדעו לעולם מה זה שבת, גם אם תגידו שיש לכם את השבת שלכם. לא תדעו לעולם מה זה ללדת עשרה ילדים, ושיש מקום בלב לכולם. לא תדעו לעולם מה זו נחת יהודית מילד שמדקלם משניות בע"פ ויש לו ניצוץ בעיניים. לא תדעו לעולם מה היא שמחה של אישה שהצליחה לגרום לבעלה עוד שעה של לימוד תורה. לא תדעו מה זה יום כ י פ ו ר, גם אם תחנו את האופניים רחוק מבית הכנסת. הילדים שלכם לא יידעו מה זה לשחק גומי למטה בשכונה, למרות שאתם ידעתם. לא תדעו מה זה לשים את הפאה אצל הספרית בפן, וללכת לעשות סידורים בינתיים.
והאמת? גם אין צורך. וזה בלתי אפשרי. למה? כי זה כל היופי, ואין מה להצטער. זה הכל אנחנו עם ישראל. וזה שלנו, וזה מקסים.
צריך להפסיק לרצות שהשני יהיה בדיוק כמוני. להפסיק לרצות שהגדול יהיה מוצלח כמו אחיו הקטן (או להפך). להפסיק לרצות מה שאין כי גם למה שיש אנחנו בקושי מודעים, אם הגענו עד הלום באומנות של קיבוץ גלויות זה כנראה וואחאד כח שאין לאומות אחרות, כל אחד מביא את מה שהוא טוב בו, במבצעים של אחד פלוס אחד- אף פעם לא מפסידים.
נפלאים הם החרדים, בזכות תפיסת עולמם השונה, הבדלנות, השמירה, האהבה לתורה, אני חיה בתוכם וזו חוויה!
נפלאים הם החילונים, בזכות תפיסת עולמם המוכרת, הפלורליסטית והחופשית, גדלתי בתוכם, וזו חוויה.
די כבר כל היום עם המלחמות האלה. יש מקום לכולם. לא תדעו לעולם.
אפרת ברזל היא מטפלת ומרצה למודעות עצמית יהודית