בימים האחרונים התחרו ראשי המדינה בגינויים חריפים לשריפת המסגד בטובא זנגרייה. במצעד הגינויים השתתפו בין היתר נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרבנים הראשיים, שר הדתות יעקב מרגי מש"ס ושלל אישים נוספים. בין דברי הגינוי: "מעשה לא יהודי", "מחובתנו לדאוג שמעשים כאלה לא יקרו יותר" ו"חופש הדת וחופש הפולחן הם ערכים עליונים". אין ספק שהם ביטאו רגשות זעזוע אמיתיים של רבים בישראל, מול הביטוי הקיצוני והאלים של שנאת האסלאם ומאמיניו. חריג היה הרב הראשי שלמה עמאר שהתלווה לנשיא המדינה בגינוי ההצתה, אבל לאחר מכן מיהר להכריז כי יש חשש שהפעולה בוצעה על ידי שונאי ישראל כ"עלילת דם". שוב התברר שמיתוס המתינות של הרב עמאר שפוליטיקאים אוהבים לטפח, מנותק מהמציאות.
אבל עם כל הכבוד לגינויים חוצבי הלהבות, קשה להשתחרר מהרושם שראשי המדינה מתבטאים כאילו הבעיה החלה עם ההצתה, והכל ישוב על מקומו בשלום עם מעצר המציתים וענישתם. בפועל אין דבר רחוק יותר מהמציאות. המעשה מעוגן בהלכי רוח חזקים המושרשים בחברה הדתית והחרדית בישראל.
רק בשבוע שעבר פרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את מדד הדמוקרטיה 2011, ובו נשאלו מספר שאלות שראשי המדינה חייבים להתמודד אתן. 73% מהחרדים וכחצי מהדתיים אינם תומכים בשוויון זכויות מלא בין יהודים לערבים בישראל (לעומת תמיכה של 68% בקרב המסורתיים ו-78.9% בין החילונים). קשות לא פחות התוצאות של מחקר עומק של עמדות הנוער בישראל, שפרסמו בראשית השנה קרן אברט ומכון המחקר מאקרו. 73% מהחרדים ו-61% מהדתיים בגילאי 21-24 תמכו בשלילת זכותם של ערבים אזרחי ישראל להיבחר לכנסת (לעומת 49% מן המסורתיים ו-29% מן החילוניים). 47% מהחרדים ו-49% מהדתיים בני ה-15-18 אמרו שהתחושה המבטאת יותר מכל את יחסם לערבים היא שנאה (בהשוואה ל-27% מהמסורתיים ו-17% מן החילונים).
גם ממצאים קשים אלה אינם חדשים. מדי מספר שנים מתפרסם סקר המגלה את היחס הישיר שבין רמת דתיות לבין רגשי עוינות כלפי "האחר", ומידת התמיכה במניעת שוויון זכויות למיעוטים אזרחי המדינה. מובן שאין בכך כדי להכתים את כל הדתיים. יש להתגאות בקיומם של רבנים ואישים במגזר זה היוצאים נגד תופעות אלה, ובקבוצות בציבור הדתי הנאבקות בגזענות. אך המספרים מדברים בעד עצמם. ברור שאין המדובר בחריגים אלא בעמדות רווחות בחלקים גדולים של העולם הדתי בישראל ובמערכת החינוך שלו.
"המשיח ישלח את הערבים לגיהינום"
אי אפשר לנתק את התופעות של שנאת הערבים ודחיית ערכי הדמוקרטיה גם מהתבטאויות כאילו הלכתיות של רבנים המעודדות אותן. למשל, האיסור שהטילו קבוצת רבנים בראשות רב העיר צפת הרב שלמה אליהו, בחלקם עובדי ציבור, על השכרת דירות לערבים, תמיכתו של רבה של קריית ארבע הרב דב ליאור בספר "תורת המלך" העוסק בהרג גויים, ודבריו של מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף כי "המשיח ישלח את הערבים לגיהינום".
קשה להתייחס ברצינות לגלגול העיניים של מנהיגינו בימים אלה, כאשר במשך שנים הם בחרו להתעלם מן הנתונים הקשים על שנאת זרים, ערבים, חוסר סובלנות ושלילת ערכי הדמוקרטיה שהתפשטה במעגלים רחבים בציבור הדתי והחרדי. קיים חשש כבד שאם הממשלה לא תנקוט שורה של צעדים רציניים יותר מהבעת זעזוע לא יהיה זה המסגד האחרון שמועלה באש.
בראש ובראשונה עליה להתמודד עם מקורות העוינות, ולפתח ולאכוף גם במגזר הדתי והחרדי תכניות לימוד המחזקות את הערכים הדמוקרטיים ואת תכניות האזרחות המשותפת והמשלבת. על הפרקליטות להעמיד לדין את הרבנים המטיפים לגזענות. על ראשי המדינה לבקר בקביעות את המגמות הגזעניות ולא רק בשעת משבר. עליהם להבהיר לציבור שדווקא שנאת הזר היא שעומדת בסתירה לערכיה היהודיים של מדינת ישראל, אשר חרתה על דגלה את "ערכי החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". על הממשלה לפתוח במהלך אמיתי לביעור מן השורש של הגזענות בשם הדת, לפני האסון הבא.
הרב עו"ד אורי רגב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון