"דפני ליף גרה באוהל, בקושי ישנה, צמודה לכובע ואוכלת חרא מאנשים קטנים. לא יודעת, לי זה נראה מספיק קרוב לטירונות" (נועה אנג'ל, טוויטר)
אז דפני ליף, כפי שגילינו לאחרונה ב"לילה כלכלי", לא עשתה צבא. וואו, איך היא יכולה להוביל מחאה בלי שירות צבאי מלא? היא לא ישבה כל יום עד חמש במשרד מעופש בקריה והתנסתה בפעילות מבצעית הכוללת צילום מסמכים, והיא עוד מעזה להנהיג אותנו? בניגוד לאנשים אחרים, כמובן, שעשו צבא ועכשיו כשירים להנהיג. אהוד ברק, נגיד.
ההיטפלות של שרון גל לדפני ליף ב"לילה כלכלי" הייתה די מבאסת, אבל בעיקר פספסה את הפואנטה של כל המחאה הזאת. הרי לא משנה אם עשית צבא או לא, לא משנה אם נולדת בירושלים או עברת לכפר שמריהו – לכולנו מגיע צדק חברתי, לכולנו יש זכות לדרוש אותו. דפני ליף היא כבר מזמן לא הסיפור כאן. היא הציתה את המחאה, אבל המשך ההתמקדות בה עצמה פשוט לא רלוונטית.
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
אלה שאלות קשות? נו באמת
"לרוב אנחנו לא מעזים לשאול את השאלות הקשות", תירץ שרון גל את הקטנוניות. וואלה, שרון? אלו הן השאלות הקשות? באיזה אוהל היא ישנה? ורגע, אם היא ישנה אצל חברה ואפילו, תחזיקו חזק, מתקלחת אצלה (בשביל לא להגיע לשישים הראיונות התקשורתיים שנקבעו לה באותו היום כשהיא מריחה כמו הומלס שישן בתחנה המרכזית על אגזוז של קו חמש), זה כזה נורא? זה באמת מה שיכריע את גורל המחאה הזאת (שאגב, אין לי שום ספק ששרון גל בעדה)?
אלו הן לא השאלות הקשות, לא באמת. ללכת על השירות הצבאי זה הכי קל, הכי פופוליסטי וגם הכי טעון. ברור שעכשיו יגיע גדוד טוקבקיסטים שינבח "השתמטות" בכל פעם שהיא תוציא מילה, כאילו היא איזה אביב גפן שמנסה להופיע על במות יום העצמאות ולא, כפי ששרון גל החליט לחשוף מול כל הצופים, בחורה שהשתחררה מהצבא בגלל מחלת הנפילה. אם המצב הביטחוני כמעט הרג את המחאה, אז הצבא עכשיו מאיים לטרפד את דפני ליף. כמו תמיד כאן, לא?
מה שמצער בעיקר זה שכמנחה תכנית כלכלית פופולרית, יש לשרון גל כל כך הרבה כוח ויכולת לחשוף את המציאות הכלכלית המעוותת שאנחנו חיים בה, בשאיפה אפילו לשנות אותה. אבל במקום זה נראה שהוא סתם מנסה לנחס. זה תמיד יותר קל.