כבר כשהאירועים האלה קרו, קשים ככל שהיו וילדה ככל שהייתי, הזכרתי לעצמי שמדובר באנשים רעים, שעברו במקרה בחיי, וההשפעה של המעשים שלהם על העתיד שלי – היא לגמרי בידיים שלי. גם לא הבנתי למה אני אמורה להתבייש בזה, כשהם אלה שאמורים להתבייש במעשים שלהם – ואז חשבתי לעצמי, האם אנחנו מתביישים לספר כשמישהו פרץ אלינו הביתה?
אבל יש טראומה שלא שחררתי, והיא מהשיחה ההיא עם סבתא שלי, אנחנו לא בקשר כיום והמתנה המפוקפקת שהיא נתנה לי, הפחד שמי שקרוב אליי ינטוש אותי ברגע שאני הכי צריכה אותו, נותר עד היום. כי בניגוד לאותם ארבעה גברים שנקרו בדרכי, אותם ארבעה אנשים חולים שלא הייתי יכולה לזהות אף לו אחד מהם כיום גם אם חיי היו תלויים בכך, סבתא שלי הייתה דמות שסמכתי עליה ופתחתי את לבי בפניה, והנפש היא בדיוק כמו הגוף, פגיעה חיצונית יכולה לעבור מהר מאוד, אבל כשהגוף שלך פתוח על שולחן הניתוחים כל כלי צריך להיות מחוטא, כל יד צריכה להיות עטופה בכפפה עדינה, כל חיידק יכול להיות מסוכן.
ולכן להתבטא בגסות, בשוביניזם ובבורות כפי שבחרה ורדה רזיאל ז'קונט השבוע, מול מאזינה שברירית ופגועה שעברה תקיפה מינית ופנתה אליה לעצה ואמפתיה, כמטפלת, כאישיות ציבורית, זה לא פחות רשלנות מרופא שהיה שוכח זוג מספריים בבטן החולה שלו.
סכנה אמיתית
אני רק יכולה לדמיין את ההרגשה של ליטל, אותה בחורה בת 23, שסמכה על הפסיכולוגית השרלטנית מהרדיו, כששמעה את התגובה של האחרונה מבצעת בה מעשה לא פחות טראומטי מזה שביצע בה אותו שמוק. כמה היא תרגיש אשמה, ומתי, אם בכלל, תהיה הפעם הבאה שהיא תספר למישהו מה שעבר עליה.
אני בדרך כלל לא ממהרת לשלול אדם, לצאת נגדו באמירות נחרצות או לקרוא לקחת לו את כבודו ופרנסתו בגלל פליטת פה, חמורה ככל שתהיה, ועליהומיים תקשורתיים וחד מימדיים לרוב דוחים אותי, אבל מה שורדה רזיאל ז'קונט עשתה הוא מהמעשים החמורים והאכזריים ביותר שיכול לעשות מטפל, וההשלכות שלו הן סכנה אמיתית.
ברור לי שיש שחושבים שתוכנית רדיו היא לא באמת טיפול, ובמסגרת הזאת קלילות ופרובוקציות הם שם המשחק, הלוואי ולא היו עוסקים בכזאת שטחיות בנושאים כל כך קרדינליים ואישיים, הלוואי ואנשים כמו ורדה היו מניחים לרגע את הרייטינג ובוחרים לענות על פניות כאלה בחמלה ותמיכה ובהצעה לגשת לטיפול אישי וארוך יותר. אבל כל עוד זה לא המצב, המילים שלהם צריכות לעבור דרך פילטר כפול ומכופל, מתוך דאגה אמיתית למי שיושב בצד השני של הרדיו, גם המטופל, וגם החברה שלנו, שלצערי עד היום מזכירה לנו שאונס הוא הפשע היחיד בו הקורבן הופך לנאשם. אני רק מקווה ורדה, שעד אז, לפחות תזכרי לתת לנכדות שלך חיבוק כשהן צריכות אותו.