השבוע הביא שר הרווחה משה כחלון בשורה לעם ישראל. לא עוד תורים לחלוקת ארגזי מזון לקראת החגים וצילומם של הנזקקים שממתינים בתור לקבלם. המדינה, הצהיר, לוקחת אחריות ותחסל את השיטה הנפסדת הזאת. מעתה יקבלו הנזקקים תלושים וכרטיסים מגנטיים שיאפשרו להם לקנות את המזון שירצו. כבר לקראת הפסח הזה יינתנו ל-33 אלף משפחות וזקנים תלושים בשווי 300 עד 500 שקלים.
על פניו, קשה לטעון נגד הודעתו של כחלון. כך צריך להיות. מדינה ריבונית שנוטלת אחריות לגורל אזרחיה ודואגת לצרכים של אלה מקרבם שמתקשים לדאוג לעצמם. כאמור, על פניו.
שנור לי ואשנור לך
לצדו של כחלון במסיבת העיתונאים שבמהלכה הצהיר על המדיניות החדשה ישב הרב יחיאל אקשטיין, נשיאו של ארגון אמריקאי בשם International Fellowship of Christians and Jews ושל שלוחתו הישראלית המוכרת יותר, הקרן לידידות. אקשטיין זכה למושב של כבוד לצד שר בכיר במפלגת השלטון בישראל בזכות העובדה שהקרן היא שתורמת את רוב הכסף לתלושים, 7.3 מיליון ש"ח. הממשלה תיתן 5 מיליון.
מקור המימון של הקרן הם מאות אלפי נוצרים אמריקאים שמאמינים כי היהודים הם העם הנבחר של האלוהים שלהם. אקשטיין פונה אליהם באמצעות סרטונים קצרים שמטרתם כפולה – לחזק את התמיכה שלהם במדינת היהודים ולנצל את אמונתם הדתית כדי לגייס מכל אחד מהם סכומים קטנים של כמה עשרות דולרים, שמצטברים לעשרות רבות של מיליונים בשנה.
הדלק העיקרי שמניע את מפעל השנור האדיר הוא קוקטייל פוטנטי שמרכיביו הם השואה הנאצית, הטרור האיסלאמי והעוני הישראלי. בסרטונים נראה אקשטיין מנחם ניצולי שואה קשישים בערבות סיביר המושלגות למשמע זיכרונות הזוועה שאותם הם מעלים – איך הכריחו אותם להסתכל בזמן שהפשיטו וירו בקרוביהם, איך עינו את אחיהם ואחיותיהם. אקשטיין אינו יודע את נפשו מרוב צער. תמורת 25 דולר, הוא אומר למצלמה, תוכלו להקל על סבלם של האנשים היקרים האלה ולספק להם ארוחת חג לפסח. כאן עוברת המצלמה למוצרים שירכיבו את ארוחת החג, וברקע מופיע מספר 800 שאליו ניתן לפנות להסדרת התרומה.
לאחר שספגה ביקורת קשה על שימוש במראות של נזקקים ישראלים שמושיטים ידיים לקבלת חבילות מזון, מתמקדים מרבית הסרטונים בנזקקים ברפובליקות הסובייטיות, לשעבר – בוכים, שכובים על יציעיהם הדלים. אבל באחד הסרטונים נראה אקשטיין מוקף ארגזי קרטון, שעליהם מודפסים בגאון שמה והלוגו של הקרן ומתנדבים מכניסים לתוכם מזון. בניגוד לנוהל שאימצו מרבית כלי התקשורת בישראל, שמטשטשים את פני הנזקקים בתורים, בקליפים של אקשטיין הכל גלוי: הפנים של הנזקקים ("התורים מתארכים; 25 דולר יספקו אוכל למשפחה נואשת"), פניהן של נשים מוכות שברחו למקלט של עמותת בת מלך (ארגון חרדי), פניהם של הילדים המוכים שחוסים עמן במקלט.
באתר הארגון מופיעים שמונה קליפים בכיכובו של הרב הנדיב, קולז'ים של פנים בוכות, הפגנות של מוסלמים קיצונים שורפי דגלים, תמונות מפיגועי טרור באוזבקיסטן, שלתוכם משורבבות תמונותיהם של סטלין ופוטין וקעקועים של מספרים ממחנות ההשמדה. "יש רבים מאתנו שמאמינים שהמצב כיום הוא כמו בשנות ה-30", מפרשן אקשטיין, כשברקע מוסיקה דרמטית. השעון מתקתק, הוא מזהיר את שומעיו. אם לא תתרמו עכשיו, לא יהיה כבר למי לתת ואת מי להציל.
אבל המצב כיום אינו כמו בשנות ה-30. ליהודים יש מדינה חזקה, עם ארסנל מפואר של אמצעי השמדה המונית, כלכלה משגשגת, מדענים משובחים, מהנדסים גאוניים. למדינה הזאת גם יש די משאבים לעזור לאלה מאזרחיה שאינם יכולים להשתתף בחגיגה, אבל היא מעדיפה לתת יד לפורנוגרפיה של סבל, שמטרתה לעודד את נדיבותם של זרים אי שם ב"חגורת התנ"ך" בארצות הברית ולהאדיר את שמו של אקשטיין.
שישפילו אזרחים בכסף שלהם
כחלון אולי משלה עצמו שהמדינה לוקחת אחריות. לא כך הוא. היא מפריטה ומזנה את הסבל של אזרחיה הנזקקים – מפריטה בכך שהיא שולחת אותם לרשתות המזון (שופרסל, במקרה זה) כדי לספק את צרכיה ובכך מטיבה בעיקר עם בעליהן, ומזנה בכך שהיא מוכרת את סבלם תמורת נזיד עדשים.
אצלנו בישראל, אמר כחלון השבוע, שיטת הארגזים שזורקים לאנשים בצורה משפילה צריכה לעבור מהעולם. "אנחנו לא רוצים שישפילו אזרחים בכסף של המדינה. אם הם רוצים – שישפילו אזרחים בכסף שלהם", אמר. לאקשטיין הישוב לצדו לא נותר אלא לבצע.