300 אלף פאקינג שקל. או - כדי שחלילה לא נוציא את דיבתו של המטבע המצ'וקמק והעלוב - 300 אלף _____ שקל. הנה, 600 אלף על שני התארים הלא מחמיאים וכך נפרדנו כולנו מהחלומות על בית עם גג רעפים אדום, גדר לבנה וגינה ירוקה. ירוקה בקטע טוב, כן?
תראו כמה קל ליפול בתוך האמורפיות המנוונת של חוק לשון הרע. יסלחו לי האדונים הנכבדים _____, ______, ו_____, אבל החוק המטומטם שלהם יכול להידחף עצמאית עמוק לתוך ה___. קצ'ינג על סעיף העלבת תחת, כי לך תשכנע אותו שחברי כנסת זה מצוין לרקטום. טוב, תרגיעו, החוק עדיין לא עבר בקריאה שנייה ושלישית, תנו לפגוע בלי להתרושש. ולך תסביר למנהל סניף הבנק שאתה בסך הכל מנסה לדאוג לדמוקרטיה ולחופש. "אבל אדוני המנהל", תתרפס בלשכתו, "אפילו פוליקר אמר שאין מחיר לחופש". קצ'ינג. יופי, יא חתיכת _____, עכשיו העלבת את החופש.
באמת, מה פתאום?
הספיקה לנו החשכת המסך על קרן נויבך, רק עד שהסתבר שאף אחד מאיתנו גם לא מוכן לגעת בה עם מיקרופון, אבל מתחזקת מיום ליום התחושה שאנחנו הולכים ומאבדים את כל מה שחיובי בעולם המדיה. קודם עיתונאים למייקאובר, אחר כך לשון הרע לאוברדראפט, עכשיו ערוץ 23 נכנס ללופ. ביבי, מה פתאום? מה פתאום לסגור את החינוכית?
אוקיי, לא תמיד הניהול נכון, לא תמיד משפך הכספים מצדיק את עצמו, והילדים של היום מול התכנים של פעם לא ממש יודעים לעבוד ביחד. אבל עד שיש מקום שפוי ונורמלי, כזה שמצליח לייצר תוכן איכותי מבלי לרוץ השכם בבוקר לטבלת הרייטינג, וכזה שהשריש את תרבות הקוצים - בין קשקשתא לקיפי - דווקא אליו אתה נטפל? לסגור את הברז או אפילו לצמצם את הזרם, זו הצהרת כוונות מטרידה מדי כשהיא מגיעה מכיוונו של האיש שעומד בראש הממשלה ה_______ הזאת. עכשיו החלום הופך לסיוט, לבית יש רעפים לבנים, חיוורים ועייפים, הגדר ירוקה והגינה אדומה. אדומה בקטע רע, כן?
אהבתם את אייכמן? סמסו 7 למספר 2020
אם לא תהיה חינוכית, עדיין תהיה פה טלוויזיה מצוינת. הסחורה החמה שלנו מגיעה לפסטיבלים, נמכרת לחו"ל, גורפת פרסי אמי ומפנקת ברולר את בכירי התעשייה בטייטלים מעוררי קנאה. ואולי הכי חשוב - השואה הגיעה לפריים טיים, באמצע משימת ורשה של הרצים למיליון. הטלאי הצהוב כבר אינו נחלתם הבלעדית של רצועת הטשולנט של שבת או לאורך כל יום הזיכרון לששת מיליוני היהודים שנטבחו ונשרפו. מצוין, לא?
רגע, רגע. שואה?! בפריים טיים?! בתוכנית ריאליטי שמטרתה לבדר את הבטטות שבתוכנו?! משהו פה מסריח. יכול להיות שהיה דחוף מאוד למישהו לא לשכוח ולא לסלוח, יכול להיות שהייתה כאן כוונה טהורה לייצר שיח על תוכנית הריאליטי הכי אימתנית שידע העם היהודי בלב אחת מתוכניות הריאליטי המצליחות שיש היום בטלוויזיה. אבל זה כמו טקס הדלקת משואות הזיכרון למודחים בעונה הראשונה של הישרדות בפרק ששודר בסמוך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, זה פשוט לא מתלבש אחד על השני. לרוץ למיליון, שישה מיליון - תנו לכל אחד את המקום שלו בפולין, לבד בחושך.
הכי הכי בקטנה
שני עשורים אחרי מותו של פרדי מרקורי, המנהיג, הסמל, התופעה, השפם, ועדיין אי אפשר לעצור אותו. אם תרצו, המסר הגדול ביותר שאפשר להעביר בימים ההם בזמן הזה.