הסופר ואיש הפנטומימה ד"ר ישראל צבי כנר, ששרד את השואה והלך לעולמו לפני שנתיים, הוציא בשנות השבעים ספר בשם "דבריהם האחרונים", המאגד את המילים האחרונות שאנשים הוציאו מפיהם רגע לפני שהמוות נטל את נשמתם. דבריו האחרונים הפומביים של בנו, השדרן דן כנר - שיחיה עד מאה ועשרים, כן? - היו מפגן של "לך נאה לשבח" כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו על תרומתו העצומה לאסון הכרמל. ובכן, נתניהו לא תפקד כראש ממשלה לפני, במהלך או לאחר השריפה, אלא כמפיקה יעילה שיודעת מילות חיפוש בגוגל במקרה של אסון - כבאי, זרנוק, אש. ועוד כאלה.
דן כנר, סוג של סופר טנקר בכל מה שקשור לקריינות, הוא אומנם בעיקר טלפרומפטר אנושי שביומיום אמור להיות חף מרגשות ולהציג את החדשות והאירועים על פי כללי הטקס והמילים שנכתבו לו מראש, אבל עם ניסיון כמו שלו הוא היה חייב להפעיל שיקול דעת ורגישות, ולהבין שהדברים שנאמרו אינם יכולים להיאמר בטקס ממלכתי שנועד לזכור את 44 קורבנות האסון. אילו כנר היה נזכר באביו, אולי היה מקריא את דבריהם האחרונים של הנספים במקום לטפוח על שכמו של נתניהו.
הראשון שזיהה
המצביא והמדינאי הדגול קים ג'ונג איל, ששרד את הטיול במזרח, הלך השבוע לעולמו. הוא אומנם לא זכה לחזות בנאום של כנר, אבל אין ספק שהיה מחבב את הפורמט והקונספט. נאומים מוכתבים מראש יושבים על שליטה לשעבר של קוריאה הצפונית כמו שכור גרעיני מתלבש על דימונה. זה עובד טוב גם אם אתה לא יועצו של ראש ממשלת ישראל.
ג'ונג איל היה דגול, אהוב ועוד כמה סופרלטיבים שתצליחו לסחוט מאנשים אם תדעו לכופף אותם בזמן. אז תישארו איתנו, בין סופר טנקר נגד שריפות ל-D9 מהודעות ממומנות בגוגל שיסדר אתכם יופי בזמן רעידת אדמה. תמשיכו ללקק את ביבי. יהיו קטעים. יהיה קוריאה.
גודל האסון
רודנים מתים ברכבת, נשים חיות באוטובוס. אבל אם אלה החיים - תחת מבטים מזרי אימה של חרדים - עדיף למות משתלים. גם מנקודת מבט של גבר, מסתבר שבלתי אפשרי להיות אישה היום. את מנסה לחיות בכבוד, להגדיל את החזה, להיות ראש ממשלה, לנסוע עם חרדים, לשיר בצה"ל, להתחתן עם אתיופי, או עם כבאי, או עם רודן קוריאני. אפילו לאכול חשמל חזיר במסעדה רומנטית עם בן הזוג כבר אי אפשר. הכל תמיד נגמר רע. או כשר. או שהספירה לאחור עד סוף העולם מתחילה עכשיו. אז שמישהו יעצור כבר את האוטובוס, את כל כך רוצה לרדת.
הכי הכי בקטנה
ואם כבר החלטת להישאר, אז עדיף שיהיו לך סלים.