אל תיעלבו אבל אתם מזכירים לי תהליכים שהתרחשו בגרמניה לפני 80 שנה. לא יודעת, אני מסתכלת עליכם וכאילו ממש כתוב לכם על המצח - "הולכים לעשות סבון מערבים" אז תשימו לב לזה, בסדר? באופן כללי אני אומרת, לא שאני משווה אתכם לנאצים חלילה אבל בעצם כן.
אז נכון שקרובי משפחה של אבו מאזן מתאשפזים באסותא פעמיים בשבוע ומחבלים עושים פה תואר ונערים פלסטינים שדוקרים חיילים מקבלים מיטה ופירה באיכילוב כי הם קטנים עדיין וחמודים כאלה, אבל בכל זאת תיזהרו לא להיות נאצים. גם אל תהיו חדי קרן או גמדי גינה או תנינים בשמש. שמחתי לעזור.
* * *
שיהיה בריא סגן הרמטכ"ל יאיר גולן – בדיוק חשבתי מאיזו זווית לנסח טור ליום העצמאות, ופתאום קראתי את הדברים שאמר בטקס יום השואה; מה יש לומר, שירה ממש.
"אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה", הצהיר, "זה זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016". כל כך מזל שהסבים והסבתות שלי נפטרו זה מכבר; בשביל זה ברחו ממנגלה, בשביל לשמוע את סגן הרמטכ"ל משווה יהודים לנאצים?
אין ספק שמי שמזהה בעצמו תהליכים שהתרחשו בגרמניה צריך לבדוק את עצמו, אבל מה לעשות שאני לא מזהה בעצמי תהליכים שכאלה.
זה קצת מבאס לי את יום העצמאות, להתייחס להאשמות כה מבזות, ומצד שני דווקא בגלל שאנחנו חוגגים עצמאות, צריך להזכיר לכל מי שנוטה לשכוח, את ההבדלים הקטנים, הדקים, בינינו לבין הנאצים.
נתחיל מזה שיהודים בגרמניה לא היו טרוריסטים; הם לא שלחו מחבלים מתאבדים להתפוצץ על ילדים ולא דקרו זקנות בפאתי ברלין. יהודים בגרמניה לא חפרו מנהרות נפץ ולא זרקו אבנים וסלעים על מכוניות נוסעות.
כמו כן, בין הנאצים ליהודים לא היה כל סכסוך מדיני או אחר, על כן נשאלת השאלה, יאיר גולן, על אילו תהליכים בדיוק אתה מדבר?
אם הכוונה היא לתקרית של ליאור אזריה - הרמטכ"ל ושר הביטחון כבר הבהירו שהיא מנוגדת לערכי צה"ל, ובכל מקרה מדובר בתקרית ספציפית ולא מייצגת, בטח שלא ב"תהליכים".
ואם אתה מתכוון לדיונים שרצים ברשתות החברתיות - למה להתמקד ברעים דווקא? יש כל כך הרבה טובים.
* * *
שמתי לב שאנשי שמאל נורא אוהבים לשחק אותה סוציולוגים. במקום לדבר בגוף ראשון כפשוטו, הם מעדיפים לדבר "עלינו כחברה". ברצינות, עוד לא נתקלתי בשמאלני שמוותר על הפתיח "אנחנו כחברה", שלאחריו תמיד מגיעה כמובן נבואת זעם ("הרי ברור שלא נהיה פה בעוד מאה שנה, אין פה עתיד"), הלקאה עצמית ("אנחנו עם כובש ואכזר") וקורטוב של הרס עצמי לקינוח ("מגיע לנו כל מה שקורה לנו כאן").
גם סגן הרמטכ"ל לא אכזב: ה"תהליכים" שדיבר עליהם הם ז'רגון שמאלני קלאסי, ופתאום אני נזכרת שכבר שנים – שנים! – שלא התקוטטתי עם שמאלנים. אני מתכוונת, לא באמת. עדיין יש לי המון מה לומר לאנשי שמאל, אבל הגעתי למסקנה שזו לא איכות חיים, לתת להם נוק אאוט במעלית ואז הם לא מדברים איתך שלושה חודשים, רק על דברים קונקרטיים שקשורים לעבודה כי אתם עובדים יחד ולמעשה מתראים על בסיס יומי ובעצם את הרי מחבבת אותם ברמה האישית אז למה לקלקל? בגלל זה הפסקתי עם כל הפופוליטיקה הזאת.
אבל אני כן רוצה לשאול את כל אנשי השמאל שמזדעזעים מהחברה הישראלית: האם אתם באמת רואים רק שחור כל הזמן? אם ככה, אולי כדאי לכם לבדוק איפה בדיוק אתם מסתובבים, כי אני דווקא מרוצה ממה שאני רואה בדרך כלל, אני חייבת להגיד.
* * *
אני מודה שעד לסערה הנוכחית, לא ממש הייתי מודעת לקיומו של סגן הרמטכ"ל. הנה אני מגגלת את שמו ורואה שהוא באמת מלח הארץ בנוסף לזה שהוא גם די חתיך, ופתאום עוברת לי בראש מחשבה קצת מפחידה, שאולי זה בעצם מה שהוא רצה: שנגגל עליו. היום הרי כל אחד רוצה להיות טאלנט, אנשים מוכנים לעשות דברים פשוט מטורפים בשביל חמש עשרה, בעצם חמש דקות של תהילה. אבל להשוות את ישראל לגרמניה בטקס יום השואה זה בכל זאת עובר את הגבול, אתה לא חושב, אדון גולן? לך לאח הגדול או משהו, למה לך להתלכלך.
ובכל זאת, יש משהו בגולן שאני כן יכולה להזדהות איתו. בכתבות עליו נאמר שהוא "קצין דעתן שידוע בכך שהוא אומר את מה שהוא חושב, גם אם זה בניגוד לממונים עליו". בצבא הוא נחשב כמי שחותר למגע עם האויב; באינתיפאדה השנייה היה בעד לוחמה עירונית בתוך הקסבות ובמחנות הפליטים, במבצע עמוד ענן היה בעד כניסה לעזה. "עצמאי בדעותיו, לא שייך לאף קליקה", הגדיר מקורב.
גם אני, להבדיל, לא שייכת לאף קליקה. גם אני בעד לבחון כל מקרה לגופו. אני הרי כל כך מכירה את זה, איך פעם אנשי ימין כועסים עלייך ופעם אנשי שמאל, רק בגלל הסירוב ליישר קו עם אג'נדה מוכנה מראש. ובאמת, אני בעד דעתנות - זכותו של כל אדם להתבטא כראות עיניו; אבל כשאתה על מדים, אנא. לא בשמי.
* * *
אני רוצה לסיים בנימה אופטימית: השבוע נולדה שלישיית בנות בבית החולים מאיר בכפר סבא. ההורים, ערבים מהיישוב זמר, זכו לתגובות מקיר לקיר, אבל רבים בפיד שלי קיטרו על התגובות הגזעניות שקיבל הזוג. הזעזוע מהן היה כנראה כה רב, שמישהו אפילו טרח לקבץ את התגובות הגועליות כתמונה, שאותה הפיץ בפייסבוק בבחינת "פני החברה הישראלית".
אבל תראו דבר מעניין: בפוסט המקורי שמבשר על הלידה המרגשת, רוב התגובות היו חיוביות לגמרי. אחד מחברי הפייסבוק שלי, איש שמאל דווקא, תהה לפשר העניין: "איך יכול להיות שבפוסט המקורי רוב האנשים מברכים את המשפחה, ובפייסבוק מופצות דווקא התגובות השליליות?"
זה מה שגם אני שואלת: למה להסתכל תמיד על השלילי? בסופו של דבר, הכל עניין של נקודת מבט.
נכון, יש דברים שצריך לתקן, אבל אני באמת לא רואה איזה אסון מוסרי באופק; בסך הכל הרוב טוב, ומבחינתי זה מספיק כי גם ככה אין מושלם. לכן חשוב לי להגיד, במיוחד לאור דבריו של סגן הרמטכ"ל, במיוחד לרגל יום העצמאות: יש לנו ארץ נהדרת!