27 במרץ 2016
אני: הי, עיקלתם לי את חשבון הבנק.
נציגת ביטוח לאומי: כי יש לך חוב.
אני: אני יודע.
נציגת ביטוח לאומי: אז תשלם את החוב.
אני: אני רוצה.
נציגת ביטוח לאומי: אז מה הבעיה?
אני: עיקלתם לי את חשבון הבנק.
נציגת ביטוח לאומי: אז תשלם בכרטיס אשראי.
אני: אין לי אשראי באשראי. האשראי שלי יורד ישירות מהחשבון. ועיקלתם לי את החשבון.
נציגת ביטוח לאומי: אז תשלם במזומן.
אני: רגע, אני בודק אם יש לי שלושת אלפים שקל מתחת לבלטה. לא. אין.
נציגת ביטוח לאומי:
אני: למה אתם פשוט לא לוקחים את הכסף? הכסף בחשבון והחשבון אצלכם. הושיטי יד וגעי בו.
נציגת ביטוח לאומי: אנחנו לא עושים את זה.
אני: אבל אני רוצה שתעשו את זה.
נציגת ביטוח לאומי: אבל אנחנו לא עושים את זה.
אני: את שודדת בנק. את מכוונת אקדח לראש שלי ואומרת "את הכסף". ואז כשאני בא להושיט לך את הכסף, את מסרבת.
נציגת ביטוח לאומי: אנחנו פועלים לפי חוק.
אני: לא, האמת היא שאתם פועלים לפי פקודה מנדטורית של המלך ג'ורג' החמישי.
נציגת ביטוח לאומי: מי?
אני:
31 במרץ 2016
אני: הי, עיקלתם לי את חשבון הבנק.
נציגת ביטוח לאומי: כן, כי יש לך חוב.
אני: שילמתי את החוב. עם אשראי של חבר. לפני יומיים.
נציגת ביטוח לאומי: מצוין. אז החשבון ישוחרר אוטומטית תוך כמה ימים.
אני: כן, אבל כמה ימים?
נציגת ביטוח לאומי: החשבון ישוחרר אוטומטית תוך כמה ימים.
אני: את לא יודעת להגיד תוך כמה ימים?
נציגת ביטוח לאומי: לא, כי זה אוטומטי.
אני: איך "כמה ימים" זה אוטומטי? טלפורטר זה אוטומטי. "כמה ימים" זה שיירת גמלים נבטית שמובילה בשמים מפטרה לשבטה.
נציגת ביטוח לאומי: אם זה כל כך דחוף לך אז למה לא שילמת קודם?
אני: כי עיקלתם לי את החשבון.
נציגת ביטוח לאומי: ולפני זה?
אני: לפני זה לא היה לי כסף לשלם.
נציגת ביטוח לאומי: למה לא היה לך כסף לשלם?
אני: כי לא היה לי כסף בכלל. בכלל, חבל שאין מעין ביטוח קולקטיבי כזה, שכל אחד משלם לו כמה שקלים כל חודש, ואז אם מישהו נקלע לקשיים הוא יכול לפנות לביטוח הקולקטיבי שיעזור לו לצלוח את התקופה הקשה.
נציגת ביטוח לאומי: לא הבנתי.
אני:
3 באפריל 2016
אני: הי, עיקלתם לי את חשבון הבנק.
נציגת ביטוח לאומי: אבל אני רואה פה שהעיקול הוסר ב-29.3.
אני: הוא לא.
נציגת ביטוח לאומי: אבל אני רואה פה שהוא כן.
אני: אבל אני רואה פה שהוא לא.
נציגת ביטוח לאומי: אתה בטוח?
אני: גברת, המקרר שלי מקרר עכשיו רבע צנצנת מיונז וגוש אורניום שהיה פעם גבינה. תאמיני לי שהוא לא.
נציגת ביטוח לאומי: בדרך כלל העיקול מוסר אוטומטית תוך כמה ימים.
אני: חתיכת אוטומט יש לכם שם. לא ידעתי שאפשר לתכנת אלגוריתם שיעבוד לפי "כמה ימים" ו"בדרך כלל".
נציגת ביטוח לאומי: טוב, אז אני אפקסס את האישור שלך למדור עיקולים, ואז העיקול יוסר אוטומטית תוך 24 שעות.
אני: איך תוך 24 שעות זה אוטומטי?
נציגת ביטוח לאומי: אני מצטערת, 24 שעות זה המקסימום שאפשר.
אני: המינימום.
נציגת ביטוח לאומי: מה?
אני: ואם אני אלך עם האישור לסניף שלכם?
נציגת ביטוח לאומי: היום אין קבלת קהל. עיצומים בגלל מקרי האלימות פה.
אני: אלימות? בביטוח לאומי? אין מצב.
אפילוג
נכון לכתיבת שורות אלו, בדיוק שבוע אחרי ששילמתי את חובי לחברה, חשבון הבנק שלי עדיין מעוקל. אני עדיין לא יכול למשוך כסף מהחשבון, כלומר לחיות, לאכול או לשלם שכר דירה.
אבל יש דבר אחד שאני כן יכול לעשות: לתמוך ביוזמה של חברת הכנסת מרב מיכאלי לביטול "פקודת המיסים (גבייה)", שמקנה למוסד לביטוח לאומי, לרשויות המקומיות ולרשות המיסים את הזכות לעקל חשבונות בלי להודיע מראש, בלי פיקוח, בלי הסדרי חוב, בלי פריסת חובות ובלי לתת לחייבים את הזכות לערער.
החוב עצמו, מיותר לציין, מועבר אחר כבוד לחברות גבייה פרטיות. בחובון שלי, למשל, לא טיפל המוסד לביטוח לאומי, כלומר עובדי הציבור, אלא משרד עורכי דין ירושלמי שמעולם לא שמעתי עליו, אבל בסמכותו, כשופט לעת מצוא, לעקל את חשבון הבנק שלי כרצונו. ועל הדרך, כמובן, גם לעשות רווח. כמה רווח? כמה שבא לו.
איך זה חוקי? זה לא חוקי, זה פקודתי. "פקודת המיסים (גבייה)" אינה חוק ישראלי, היא פקודה מנדטורית מ-1929, שלעומתה ההוצאה לפועל למשל הם נופת צופים רחומה וחנונה. פקודת המיסים מאפשרת לרשויות לחלץ כסף מהילידים הסרבנים בכל דרך אפשרית: עיקולי חשבונות, רכבים ובתים על יושביהם, אפילו שליחת בריונים בחסות הוד מלכותו קינג ביבי החמישי. או כמו מילותיו האחרונות של ק. הקפקאי, רגע לפני שיורים בו מבלי שידע על מה ולמה: "כמו כלב!"