רציתי לשתף אתכם במה שעבר עליי מאז יצאתי מבית האח הגדול. כולם נכנסים לפייסבוק וכותבים לי דברים ומפרגנים, ואין לי זמן להיכנס למחשב ולענות לכל אחד, אז הנה משהו בשביל כולם.
זאת הרגשה ממש ממש ממש מוזרה, פתאום אני הולכת ברחוב ואנשים מזהים אותי. אני מבינה שאתם מרגישים שחייתם איתי בבית במשך כמעט ארבעה חודשים, ואתם מרגישים שאני נגישה ושאפשר להתקרב אליי. אני שמחה ובכיף מצטלמת עם כולם, אני נהנית מכל רגע. אני מקבלת טלפון ואני שומעת צרחות, לא מאמינים שזו אני: "זו נופר מהאח הגדול?".
אני כבר לא נופר שהייתי, נופר של אמא ושל אבא ושל חברים, אני נופר של כולם. אני צריכה להיות נחמדה לכולם, ולהיות בסדר עם כולם. זו הרגשה מוזרה אבל כיפית. זה מחמם את הלב.
אני רוצה להודות לכולם על האהבה והתמיכה והטלפונים עם הצחוק המובך והמכתבים והמתנות והאנשים שבאים אליי הביתה ורוצים לראות אותי. תודה על כל הסמסים, לא הייתה לי הזדמנות להודות לכולם. אני רוצה לחבק את כולם ולא יכולה. אז אני שולחת מכאן חיבוק גדול ונשיקה.