"אני כותבת טור לקראת ההפגנה בשבת!", הצהרתי חדורת מהפכנות בפני חברה טובה, שכנה של שדרות רוטשילד.
"אבל אין הפגנה בשבת", היא ענתה.
אז יש הפגנה בשבת, חברה יקרה; היא פשוט לא יוצאת מהבימה ולא מגיעה לקריה. ההפגנה, תאמיני או לא, מתרחשת מחוץ לתל אביב.
מה לא אמרו עליכם: שאתם אוכלי סושי ונרגילה, שאתם מפונקים שרוצים לגור בפופיק של תל אביב ולצאת בזול, שאתם יושבי ברים סתורי שיער שלא רואים מעבר לעולמכם הצר. בשבת הזו אתם מקבלים את ההזדמנות להוכיח שזה שקר גס ומניפולציה של בעלי אינטרסים שרוצים להשתיק את המחאה החשובה הזו, ושל פוליטיקאים שרוכבים לכם על הגב. בשבת תתקיים הפגנה בחיפה, ותתקיים גם אחת בבאר שבע, ועד כמה שפייסבוק חושף בפניי, אלו לא ערי הפריפריה היחידות שיישאו את דגל המחאה במוצ"ש. הכוח האמיתי שיוכיח שכולנו ביחד בתוך המחאה המדהימה הזו יבוא לידי ביטוי אם תיקחו רכבת או אוטובוס ותצטרפו אלינו.
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
אני לא יודעת אם זה ברור לכם כמו שזה ברור לי, אבל הישועה תבוא מהפריפריה. ברגע שישראל תכיר במימדיה האמיתיים, תבין שהם חורגים קצת מהגבול המצומצם של גדרה-חדרה ותתחיל לפעול בהתאם, יתקיים צדק חברתי אמיתי ושוויון הזדמנויות לכל תושבי המדינה. רק אז תהיה לכם אלטרנטיבה אמיתית לשכר דירה מופרע. אבל במצב כיום, כל מי שמחליף את העשן וחיפושי החניה בעבור נוף הררי ורעש בלתי פוסק של צרצרים, מוותר על המשכורת הממוצעת, על החינוך, ואפילו על האפשרות הפשוטה של להגיע ממקום למקום בפחות משעתיים.
איכות חיים בתל אביב? הצחקתם אותי
אני למשל עברתי לפני שנה וחצי מהמרכז החמים והבטוח לקיבוץ צפוני ומרוחק מאה קילומטרים מתל אביב, ולא דמיינתי שהחיים במרחק שעה וחצי יכולים להיות כל כך שונים. את העבודה בתל אביב לא עזבתי, כי בחרתי בתחום שאין בו תעסוקה משמעותית בצפון. מצד שני, אף אחד מחבריי, על שלל המקצועות שלהם, לא היה מצליח להרוויח בצפון כמו שהוא מרוויח בתל אביב. ונכון, הסכום שאני משלמת על שכירות הוא מיקרוסקופי ביחס למה שאתם משלמים – אבל ההוצאות על הדלק מקזזות את ההבדלים.
אני יודעת שאתם לא גרים בתל אביב כי זו איכות חיים. הבית שלכם מתפרק יותר מהבית שלי, אין לכם חצר גדולה כמו שלי יש, אתם חולקים את המקלחת עם שני אנשים שלא הכרתם קודם אבל זכיתם להיות חלק מהדירה שלהם אחרי מיונים מפרכים, וכעת אתם משועבדים לאיש שקיבל את התואר המאיים "בעל בית". אתם נשארים במרכז כי יש לכם חיי חברה, כי אתם יכולים לצאת לבלות, כי קל להגיע ממקום למקום. גם אם תאבדו את העבודה שלכם, תמיד מסתתרת עוד הזדמנות מעבר לפינה. האמינו לי, אני לא אנסה לשכנע אתכם שאתם טועים.
מאוד בודד שם בצפון במהלך כל השנה, יוכיחו זאת מיטב חבריי התל אביבים שטרחו להגיע לכאן פעם אחת בודדה במקרה הטוב. באופן אירוני, החברה שמגיעה להפיג את השיממון לעתים קרובות ממש היא זו שמתגוררת במצפה רמון. ממרחק כה עצום גם היא יודעת שכדי לנסוע שעה מתל אביב לא צריך לעשות הכנות של שבועיים, ותתפלאו, לא צריך אפילו לארוז סנדוויצ'ים ושתייה לדרך. וכן, גם היא יודעת מה המשמעות של פריפריה: שהחסרונות גוברים על היתרונות ושבין פליטי המרכז המעטים ממש מסתתרים אנשים שאת כל חייהם העבירו כאן, ואפילו לא משערים לעצמם שהם מתגוררים במדינה אחרת לגמרי.
אבל אני חלק מכם. והאנשים שמרוויחים משכורת מינימום וצריכים להחזיק מכונית ולשלם הון על דלק כדי לקחת את הילד לקופת חולים שנמצאת במרחק עשרות קילומטרים הם גם חלק מכם. וגם הצעירים שנשארים לגור פה אף על פי ולמרות הכל ורוצים שיהיה להם עתיד, או סתם מקום לבלות בו – הם גם חלק מכם. במוצאי שבת יש לכם הזדמנות לתת לנו פעם אחת להרגיש שאנחנו לא עיירת הפיתוח של תל אביב. צאו מתל אביב, מי יודע, אולי אפילו תמצאו חנייה.