כוחות המערב פתחו אמש במתקפה על כוחותיו של שליט לוב, מועמר קדאפי. ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, הכריז כי היציאה למבצע הצבאי היא "הכרחית, חוקית וצודקת". לטענתו, החיילים הבריטיים מסכנים את חייהם כדי להציל את אלה של הלובים. אבל מלחמות הן תמיד נושא מסובך, ונושא הצדק בהן הרבה יותר מורכב מהדרך בה הוא מתואר בחדשות. כשאנו מביטים בארה"ב ובקואליציה המתקיפה עלינו לשאול שאלות מורכבות מאלו שמציעים לנו אמצעי התקשורת.
אחת מהתהיות הכבדות היא: מדוע דווקא אתמול בלילה החליטו לתקוף את לוב? הרי המהומות בלוב, ואיתן התגובה האלימה של קדאפי, נמשכות כבר חודש. עד כה אין מידע מדויק לגבי מספר הקורבנות במלחמת האזרחים המבקשת להביא את מסר המהפכה בלוב. כנראה מדובר באלפי הרוגים ופצועים, ואיתם מאות אלפים שהפכו פליטים ממולדתם. דובר הליגה לזכויות אדם בלוב אלי זאיידן טוען כי ניתן להניח שהמספר המדויק גדול יותר מהמדווח. צבא שכירי החרב של קדאפי מכה באזרחים כבר מה-15 בפברואר, ובכל זאת רק עכשיו אושר באו"ם סגר אווירי, וניתן האות להשבית את מערכות הנ"מ ומעוזי הדיקטטור.
מדוע המערב נחלץ לעזרה רק אחרי שכל כך הרבה דם נשפך? התשובות לא כל כך פשוטות. בשבועות האחרונים סין ורוסיה עשו את כל המאמצים למנוע צעדים נחרצים נגד קדאפי. הן כנראה פוחדות מתקדים שישחק נגדן כשאזרחיהן יתחילו לקרוא לדמוקרטיה. המערב זוכר גם שההתערבות בעיראק ואפגניסטן דווקא הביאה לעלייתן של תנועות אנטי קולוניאליסטיות שמתנגדות ל"עזרה" שהגיעה מהכוחות הנוצרים-לבנים מהמערב.
לפי השמועות, אובמה בכלל לא רצה שום מעורבות צבאית בלוב. ב"ניו-יורק טיימס" טוענים שהוא נגרר לכך תחת לחץ של הילרי קלינטון. אובמה אומר שארצות הברית ושאר העמיתות לקואליציה לא רצו להגיע לכך, אבל אי אפשר לעמוד מנגד כשרודן אומר לאזרחים שלו שלא יהיו לו רחמים כלפיהם. אם ככה, כמה חללים מיותרים נהרגו בשבועות הארוכים שבהם אובמה כן עמד מנגד?
לירות באזרחי בחריין דווקא מותר
אבל בעוד כוחות נאט"ו חגים מעל לוב, נראה שהדרישה לזכויות אזרח ודמוקרטיזציה בבחריין דווקא מה לא מתקבלת במערב כלגיטימית. גם בבחריין העם יוצא נגד המשטר, והשליטים הורגים בו באלימות רבה. אמנם בבחריין נהרגו ונפצעו עד כה הרבה פחות אנשים, אבל המשטרה יורה במפגינים אש חיה והמספרים רק עולים. מלך בחריין הכריז על מצב חירום והעניק לצבא סמכויות גדולות יותר להילחם במפגינים השיעים. יתרה מכך, צבא בחריין אישר אישר את כניסת הכוח הצבאי של "מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ", שבה חברות בין היתר כוויית, איחוד נסיכויות המפרץ וסעודיה.
אז איפה ארה"ב ושאר מדינות המערב? מדוע הן אינן מגנות על המפגינים, או לפחות מוחות על כניסת הכוחות הצבאיים הזרים שמסייעים למשטר המלך להשקיט את המהומות? מדוע קלינטון אמרה (בראיון לבי.בי.סי.) כי היא מצטערת על השימוש בכוח נגד המפגינים, אבל לא עשתה כלום בנידון? כנראה שחיי אדם לחוד ושיקולים פוליטיים לחוד. לארה"ב בסיסי צבא בבחריין, והרוב השיעי שדורש את זכותו לדמוקרטיה נתפס כאיום על המערב.
ארה"ב והמערב איחרו להיכנס ללוב ולעצור את פשע המלחמה של קדאפי, מה שהופך אותם במובן מסוים שותפים לפשע הזה. במדינות אחרות המערב בוחר לשבת בצד. כנראה שהדם צריך להישפך במקום הנכון, עם המוצא הנכון, ובכמויות הנכונות כדי שהעולם ה"נאור" יבצע את חובתו.