ביוני האחרון הורכז כי החיסון נגד וירוס הפפילומה, שסיבוכיו מביאים לסרטן צוואר הרחם, יינתן במסגרת סל התרופות לנערות בכיתה ח' ברחבי הארץ עם תחילת שנת הלימודים. זו הייתה בשורה משמחת, כיוון שעלותו הגבוהה (מאות שקלים לכל מנה, כאשר החיסון מורכב משלוש מנות) הרתיעה רבות מליטול אותו, ולרבות עוד יותר פשוט חסמה את האפשרות.
חלף עבר לו חודש ספטמבר, שנת הלימודים התחילה כסדרה (כלומר, בלי מועדי ישראל על חמש שישיות מהחודש); והנה קיבל משרד הבריאות הודעה ממספר בתי ספר שאינם מעוניינים לקבל את החיסון. בתי ספר, לא בתי משפחה. על-אף שההחלטה אמורה להיות פרטנית לפי בית, קמו מספר מוסדות והחליטו שלא בבית ספרם. האם תוכלו לנחש באילו מוסדות מדובר? בין הפותרים נכונה תורגל מדבקת "אני אמיץ" וסוכריה על מקל.
אכן, כל בתי הספר שאמרו "תודה, אבל לא בבית-ספרנו" הם מוסדות חינוכיים דתיים. זה לא שהם מוותרים מראש על כלל החיסונים תוך היסמכות על חסדי שמיים – אלא החיסון הספציפי הזה שרק הגיע וכבר נבעט אחר כבוד בחזרה לקופת החולים.
טוב שהזדעזעתם
היו אלה קודם כל ההורים המודאגים שקצפו על החיסון נגד וירוס הפפילומה. הם שמעו צוואר הרחם וחטפו סימפוטמים של ארבע-עשר חיסונים אחרים בפנקס. רחם, לעזאזל! מדברים מלוכלך שמה בעולם הרפואה. מי יודע מה יקרה אם הבנות הצעירות יגלו שיש להן רחם, ועוד אחד עם צוואר. מיד שלחו שאילתא לרב, עם המידע המדויק למחצה במקרה הטוב, לפיו הנגיף נדבק רק לבחורות בעלות פרטנרים מיניים רבים. יום לא רע בשביל הפפילומה, ששודרג לגופיף בעל תודעה מפקחת ומענישה.
יום פחות טוב בשביל תלמידות כיתה ח', שהפכו באחת למופקרות בפוטנציה. "איך בית ספר דתי לבנות (שנמצא בחטיבת אולפנה נחשבת) חושב שבנות שלו יהיו כאלה מופקרות. ובנוסף, אין על כזה דבר בקרה מה נכנס לבנות לראש?", תהו ההורים באזני הרב.
תשובתו של הרב לא איחרה להגיע. "טוב שהזדעזעתם מחוסר הצניעות שבזה", עודד את ההורים, "הדבר מלמד על נקיון הנפש, שהיא עבודת ד' היותר עליונה... ודאי אין מקום לחיסון כזה באולפנה דתית, בהיותו בנוי על הנחת יסוד שהבנות שטופות בחטאי התרבות המערבית שבה נשים מפקירות גופן לגברים ולא ממתינות עד לחתונה. החינוך של אולפנות וחט"ב תורניים אינו מדריך לתרבות כזו, ולכן אין סכנה ריאלית המצריכה חיסון".
החדשות המשמחות הן שמידות טובות (טובות למי?) מניסות חיידקים, גם כאלה כמו הפפילומה, אשר עלול להדביק גם שלא במגע מיני. החדשות הפחות טובות הן שמגע מזרק יכול בבת אחת להפוך נערה תמה למופקרת תאבת מין. מה יהיה על הטטנוס? ואת הפוליו בכלל נותנים, אוי לבושה, בצורה אוראלית.
כל אחת יכולה להתחסן או לא מסיבותיה שלה, אבל בואו לא נתבלבל: הסיבה שבגינה נבחר גיל 14 למתן החיסון איננו ההנחה שקיימת פעילות מינית בגיל האמור, אלא למעשה בדיוק להיפך – ההנחה שככל שהחיסון ניתן מוקדם יותר לפני הכניסה לפעילות מינית, כך יהיה יעיל יותר.
כלומר, מתן הזריקה בגיל 14 מניח שהנערות הצעירות בכלל אינן פעילות מינית. מי שמניח את ההנחה ההפוכה, ומונע את החיסון באופן קטגורי מהנערות, הם ההורים והרב. אז מי כאן בעצם שטוף חטאים? היי, פשוט תסתכלו מסביב, כבר אמרנו למעלה מה בוער להם על הראש.