בסוף השבוע נחשף בתקשורת כי יקירת צופי האח הגדול, אלין לוי, נפלה קורבן לתקיפה מינית לכאורה ביום חמישי האחרון. לוי לקחה מונית מעבודתה בירושלים בחזרה לביתה במרכז, ובאמצע הנסיעה החל הנהג להאט ולסטות לחורשה בצדי הדרך, ואז, כך לפי הפרסומים, עצר ושלף את איבר מינו. לוי לא איבדה את עשתונותיה, ברחה מהרכב והחלה לרוץ לכיוון הכביש, כשהנהג, כך סיפרה אמה, רודף אחריה. היא הבחינה במחסום של המשטרה הצבאית והחלה לרוץ לעברו, והחיילים במקום הזמינו משטרה שעצרה את הנהג.
בינתיים הנהג הושעה מתפקידו, אבל בעל התחנה בה עבד מיהר להרגיע: זאת הייתה אי הבנה, הרכב התחמם והנהג עצר להוסיף מים, ועל הדרך רוקן את השלפוחית.
מה אומר – יכול להיות. ובכל זאת משהו צורם בכל הסיטואציה. למה לא עצר את המכונית במקום מואר בטווח העיר? ובעיקר, כמה קרוב למקום מושבה החליט הנהג שסביר מצדו לפרום את הרוכסן, גם אם רק בשביל להטיל את מימיו, שהיא כל כך נבהלה שיצאה בריצה מהרכב?
האם התנהגות כזו, גם אם אין ניסיון לאונס בבסיסה, איננה בריונית ומטרידה בפני עצמה? הלא אם כוונותיו של האיש היו טהורות, והוא היה טורח להתנצל לפני שהוא מתפנה ולהתרחק מספיק, ספק אם לוי הייתה נסה על נפשה לתוך הכביש הסואן. ובכלל, אם זו הייתה נהגת אישה, האם מישהו יכול לדמיין מצב בו היא הייתה מפשילה את מכנסיה וכורעת מרחק מטר וקצת מהמונית כדי להשתין?
ביטחון גופם של הגברים אינו נתון בסכנה
אם הנהג האמור – "איש משפחה", כפי שמגדיר אותו בעל התחנה – היה מדמיין שסיטואציה דומה קורית לאשתו או בתו, עם נהג מונית אחר; איך היה מעוניין שהלז יתייחס אליהן בהינתן המצב (הרכב מתחמם, צריך לעצור בצד והנהג גם ככה מת להתרוקן) והאם זו ההתנהגות שהיה מאחל להן להיתקל בה? כי קשה לי להאמין שאיש המשפחה שגידל אותי, למשל, היה מעמיד מישהי בסיטואציה כזו.
יש גברים שמרגישים יותר מדי חופשיים – שהרי מלכתחילה, החופש כולו שלהם – עם גופם, תחושותיהם ודעותיהם, בעיקר ליד נשים. הם לא יעצרו לרגע לחשוב איך ההערה, המחווה הפיזית או העובדה שרק הסתובבו רגע להשתין מתקבלת בצד השני. אחרי הכל, למה להם?
אין יותר מדי עניין בצד הגברי של המתרס בכך שכל אישה, בלי יוצא מן הכלל, נתונה לאיום המבעית של אונס; שאין אישה שלא עברה ברחוב חשוך בדרך הביתה וגם אם לא היה איש בסביבה, הרגישה את הדופק מתחיל לדהור. זהו הפחד האולטימטיבי, ולא בכדי: כבר לפני מספר שנים הוכח מחקרית כי נפגעי ונפגעות אונס מפתחים תסמיני פוסט טראומה חמורים בהרבה מהלוקים בהלם קרב או מניצולי תאונה קשה.
אבל מה אכפת לנהג המונית, ולכל מאות מיליוני הדומים לו בעולם? הוא יכול לעצור בחורשה חשוכה ולשלוף מה שבא לו מאיפה שבא לו – בטחון גופו איננו נתון בסכנה. והנוסעת המכווצת במושב האחורי, על מה כבר יש לה ליילל?
לצערו של איש המשפחה, ביטחון אישי מובטח לא נותן לך פס להתעלם ממצוקות מסביב, על אחת כמה וכמה אם התנהגותך היא הגורם להן. גם אם הנהג לא התכוון לתקוף, אין זה אומר שהתנהגותו לא הייתה תוקפנית; ועל תוקפנות, תאהבו או לא, צריך לשלם.
[ולמי שרוצה לנסוע בלי חשש: "מוניתה" – רשת מוניות נשית, 0504808714]