"הכותרת הראשית של ה-BBC" הוא לינקק לי במרירות בבוקר שישי המוקדם "יופי, עכשיו אני חייב לדווח על זה בחדשות". אכן יופי, בראש אתר החדשות הבריטי התנוססה השערורייה הפותחת של תשע"ג – שדיה של קייט מידלטון תועדו נופשים בפרובאנס. הקפיצו את המבזקן התורן לאלתר!
לא שאני מזלזלת בשיטת הברירה החדשותית של הבריטים – אם זה היה תלוי בי אף מהדורת חדשות לא הייתה מנסה להעמיד פנים שהיא יותר מריאליטי טראש מגמתי – אבל בכל זאת, במשך חצי בוקר כיכבו פיטמותיה המפוקסלות של מידלטון בכותרת הראשית של אתר הטלגרף (אוקיי) הגרדיאן (מילא) וה-BBC (נו, הגזמתם).
חצי שעה מאוחר יותר נחת טירוף הפפראצי באתרים הישראליים, פותח פתח למשחקי מילים חדים כלהב דוגמת "מבוכה בבית המלוכה", "נסיכה על עדשה" ו"הדוכסית הכוסית". משפחת המלוכה מסתבכת בתביעת ראווה וכולם למדו על אודות קיומו של הטבלואיד הצרפתי Closer. לזה אני קוראת לוז-לוז סיטיואיישן.
ועכשיו לחידת השבוע: מה גרוע יותר, זה שאיזה דגנרט טיפס על עץ אורן כדי להציץ למידלטון ונכון לכתיבת שורות אלה עדיין איננו משחק בפפראצי עם חברו לתא המעצר, או זה שהסנסציה וההלם חובקי העולם עוסקים באנטומיה של מידלטון ובפדיחה המלכותית יותר מאשר בהטרדה מרחיקת הלכת? בין הפותרות נכונה תוגרל סדרת מדבקות-פטמה אופנתיות.
חשפת, שילמת?
מקטרגיה של מידלטון טוענים שאסור היה לה להסיר את החלק העליון (כן, אנשים מתווכחים על זה!) בשל תפקידה הייצוגי, ולמעשה עצם הימצאותם של שדיה על גופה כבר פוגמת בו. מחרחרי המדון גורסים שמידלטון איננה יכולה לכעוס אלא על עצמה, משום שבוויתור על חזיית הביקיני היא למעשה ויתרה על הריבונות על גופה. שנאמר – חשפת, שילמת.
להגיד שמי שמסתובבת טופלס בתוך שטח ביתה (או בית הקיט) הפרטי מזמינה את פרסום תמונותיה מעורטלת, זה כמו להגיד שמי שחוצה כביש מזמינה את מותה בתאונת פגע וברח. גרועה מכך היא ההתחסדות – שמעולם לא הצלחתי לרדת לשורשיה – בעניין השדיים.
אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, ובכל זאת מדובר באמת אנטומית שקשה להתווכח איתה; שדיים אינם איברי מין. לא כשהבחורה מהשולחן לידך בבית הקפה מניקה את התינוק שלה ולא כשאלה שלוש מגבות משמאלך בים רוצות להשתזף אה-לה-מידלטון.
אני יודעת שזה קשה לתפיסה בעולם שנשלט על ידי גחמות ופנטזיות גבריות, אבל קורה שנשים מעוניינות להרגיש משוחררות בגופן וזאת, לא כנקודת פתיחה לפרסומת סקסיסטית לדאודורנט. קורה שמתחשק לנו להסתובב בעולם כאילו הגוף שלנו איננו מקור לסכנה שיש לרסן לפני שאנחנו יוצאות למרחב הציבורי; זכות בסיסית למדי עבור כל האחוזים בארבע גפיים וחצי מוח. להגיד שמידלטון נושאת באחריות להטרדה שלה, ויותר מכך, שהיא רצתה שתסתכלו עליה? בחייאת, מי אתם חושבים שאתם?
איזה שיעמום החג הזה, אוכל מבאס וסנסציות משמימות. הראשון לזהות את עוגת הדבש היבשושית שעתידה הייתה להיתקע בגרון העולם היה אחי הקטן, כתב חדשות החוץ בגלי צה"ל. ככה זה במשפחה, יש מי שמתעסק בענייני דיומא העולמיים, ויש אותי.
"הכותרת הראשית של ה-BBC" הוא לינקק לי במרירות בבוקר שישי המוקדם "יופי, עכשיו אני חייב לדווח על זה בחדשות". אכן יופי, בראש אתר החדשות הבריטי התנוססה השערורייה הפותחת של תשע"ג – שדיה של קייט מידלטון תועדו נופשים בפרובאנס. הקפיצו את המבזקן התורן לאלתר!
לא שאני מזלזלת בשיטת הברירה החדשותית של הבריטים – אם זה היה תלוי בי אף מהדורת חדשות לא הייתה מנסה להעמיד פנים שהיא יותר מריאליטי טראש מגמתי – אבל בכל זאת, במשך חצי בוקר כיכבו פיטמותיה המפוקסלות של מידלטון בכותרת הראשית של אתר הטלגרף (אוקיי) הגרדיאן (מילא) וה-BBC (נו, הגזמתם).
חצי שעה מאוחר יותר נחת טירוף הפפראצי באתרים הישראליים, פותח פתח למשחקי מילים חדים כלהב דוגמת "מבוכה בבית המלוכה", "נסיכה על עדשה" ו"הדוכסית הכוסית". משפחת המלוכה מסתבכת בתביעת ראווה וכולם למדו על אודות קיומו של הטבלואיד הצרפתי Closer. לזה אני קוראת לוז-לוז סיטיואיישן.
ועכשיו לחידת השבוע: מה גרוע יותר, זה שאיזה דגנרט טיפס על עץ אורן כדי להציץ למידלטון ונכון לכתיבת שורות אלה עדיין איננו משחק בפפראצי עם חברו לתא המעצר, או זה שהסנסציה וההלם חובקי העולם עוסקים באנטומיה של מידלטון ובפדיחה המלכותית יותר מאשר בהטרדה מרחיקת הלכת? בין הפותרות נכונה תוגרל סדרת מדבקות-פטמה אופנתיות.
מקטרגיה של מידלטון טוענים שאסור היה לה להסיר את החלק העליון (כן, אנשים מתווכחים על זה!) בשל תפקידה הייצוגי שלמעשה, עצם הימצאותם של שדיה על גופה כבר פוגמת בו. מחרחרי המדון גורסים שמידלטון איננה יכולה לכעוס אלא על עצמה, משום שבוויתור על חזיית הביקיני היא למעשה ויתרה על הריבונות על גופה. שנאמר – חשפת, שילמת.
להגיד שמי שמסתובבת טופלס בתוך שטח ביתה (או בית הקיט) הפרטי מזמינה את פרסום תמונותיה מעורטלת, זה כמו להגיד שמי שחוצה כביש מזמינה את מותה בתאונת פגע וברח. גרועה מכך היא ההתחסדות – שמעולם לא הצלחתי לרדת לשורשיה – בעניין השדיים.
אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, ובכל זאת מדובר באמת אנטומית שקשה להתווכח איתה; שדיים אינם איברי מין. לא כשהבחורה מהשולחן לידך בבית הקפה מניקה את התינוק שלה ולא כשאלה שלוש מגבות משמאלך בים רוצות להשתזף אה-לה-מידלטון.
אני יודעת שזה קשה לתפיסה בעולם שנשלט על ידי גחמות ופנטזיות גבריות, אבל קורה שנשים מעוניינות להרגיש משוחררות בגופן וזאת, לא כנקודת פתיחה לפרסומת סקסיסטית לדאודורנט. קורה שמתחשק לנו להסתובב בעולם כאילו הגוף שלנו איננו מקור לסכנה שיש לרסן לפני שאנחנו יוצאות למרחב הציבורי; זכות בסיסית למדי עבור כל האחוזים בארבע גפיים וחצי מוח. להגיד שמידלטון נושאת באחריות להטרדה שלה, ויותר מכך, שהיא רצתה שתסתכלו עליה? בחייאת, מי אתם חושבים שאתם?
איזה שיעמום החג הזה, אוכל מבאס וסנסציות משמימות. הראשון לזהות את עוגת הדבש היבשושית שעתידה הייתה להיתקע בגרון העולם היה אחי הקטן, כתב חדשות החוץ בגלי צה"ל. ככה זה במשפחה, יש מי שמתעסק בענייני דיומא העולמיים, ויש אותי.
"הכותרת הראשית של ה-BBC" הוא לינקק לי במרירות בבוקר שישי המוקדם "יופי, עכשיו אני חייב לדווח על זה בחדשות". אכן יופי, בראש אתר החדשות הבריטי התנוססה השערורייה הפותחת של תשע"ג – שדיה של קייט מידלטון תועדו נופשים בפרובאנס. הקפיצו את המבזקן התורן לאלתר!
לא שאני מזלזלת בשיטת הברירה החדשותית של הבריטים – אם זה היה תלוי בי אף מהדורת חדשות לא הייתה מנסה להעמיד פנים שהיא יותר מריאליטי טראש מגמתי – אבל בכל זאת, במשך חצי בוקר כיכבו פיטמותיה המפוקסלות של מידלטון בכותרת הראשית של אתר הטלגרף (אוקיי) הגרדיאן (מילא) וה-BBC (נו, הגזמתם).
חצי שעה מאוחר יותר נחת טירוף הפפראצי באתרים הישראליים, פותח פתח למשחקי מילים חדים כלהב דוגמת "מבוכה בבית המלוכה", "נסיכה על עדשה" ו"הדוכסית הכוסית". משפחת המלוכה מסתבכת בתביעת ראווה וכולם למדו על אודות קיומו של הטבלואיד הצרפתי Closer. לזה אני קוראת לוז-לוז סיטיואיישן.
ועכשיו לחידת השבוע: מה גרוע יותר, זה שאיזה דגנרט טיפס על עץ אורן כדי להציץ למידלטון ונכון לכתיבת שורות אלה עדיין איננו משחק בפפראצי עם חברו לתא המעצר, או זה שהסנסציה וההלם חובקי העולם עוסקים באנטומיה של מידלטון ובפדיחה המלכותית יותר מאשר בהטרדה מרחיקת הלכת? בין הפותרות נכונה תוגרל סדרת מדבקות-פטמה אופנתיות.
מקטרגיה של מידלטון טוענים שאסור היה לה להסיר את החלק העליון (כן, אנשים מתווכחים על זה!) בשל תפקידה הייצוגי שלמעשה, עצם הימצאותם של שדיה על גופה כבר פוגמת בו. מחרחרי המדון גורסים שמידלטון איננה יכולה לכעוס אלא על עצמה, משום שבוויתור על חזיית הביקיני היא למעשה ויתרה על הריבונות על גופה. שנאמר – חשפת, שילמת.
להגיד שמי שמסתובבת טופלס בתוך שטח ביתה (או בית הקיט) הפרטי מזמינה את פרסום תמונותיה מעורטלת, זה כמו להגיד שמי שחוצה כביש מזמינה את מותה בתאונת פגע וברח. גרועה מכך היא ההתחסדות – שמעולם לא הצלחתי לרדת לשורשיה – בעניין השדיים.
אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, ובכל זאת מדובר באמת אנטומית שקשה להתווכח איתה; שדיים אינם איברי מין. לא כשהבחורה מהשולחן לידך בבית הקפה מניקה את התינוק שלה ולא כשאלה שלוש מגבות משמאלך בים רוצות להשתזף אה-לה-מידלטון.
אני יודעת שזה קשה לתפיסה בעולם שנשלט על ידי גחמות ופנטזיות גבריות, אבל קורה שנשים מעוניינות להרגיש משוחררות בגופן וזאת, לא כנקודת פתיחה לפרסומת סקסיסטית לדאודורנט. קורה שמתחשק לנו להסתובב בעולם כאילו הגוף שלנו איננו מקור לסכנה שיש לרסן לפני שאנחנו יוצאות למרחב הציבורי; זכות בסיסית למדי עבור כל האחוזים בארבע גפיים וחצי מוח. להגיד שמידלטון נושאת באחריות להטרדה שלה, ויותר מכך, שהיא רצתה שתסתכלו עליה? בחייאת, מי אתם חושבים שאתם?
איזה שיעמום החג הזה, אוכל מבאס וסנסציות משמימות. הראשון לזהות את עוגת הדבש היבשושית שעתידה הייתה להיתקע בגרון העולם היה אחי הקטן, כתב חדשות החוץ בגלי צה"ל. ככה זה במשפחה, יש מי שמתעסק בענייני דיומא העולמיים, ויש אותי.
"הכותרת הראשית של ה-BBC" הוא לינקק לי במרירות בבוקר שישי המוקדם "יופי, עכשיו אני חייב לדווח על זה בחדשות". אכן יופי, בראש אתר החדשות הבריטי התנוססה השערורייה הפותחת של תשע"ג – שדיה של קייט מידלטון תועדו נופשים בפרובאנס. הקפיצו את המבזקן התורן לאלתר!
לא שאני מזלזלת בשיטת הברירה החדשותית של הבריטים – אם זה היה תלוי בי אף מהדורת חדשות לא הייתה מנסה להעמיד פנים שהיא יותר מריאליטי טראש מגמתי – אבל בכל זאת, במשך חצי בוקר כיכבו פיטמותיה המפוקסלות של מידלטון בכותרת הראשית של אתר הטלגרף (אוקיי) הגרדיאן (מילא) וה-BBC (נו, הגזמתם).
חצי שעה מאוחר יותר נחת טירוף הפפראצי באתרים הישראליים, פותח פתח למשחקי מילים חדים כלהב דוגמת "מבוכה בבית המלוכה", "נסיכה על עדשה" ו"הדוכסית הכוסית". משפחת המלוכה מסתבכת בתביעת ראווה וכולם למדו על אודות קיומו של הטבלואיד הצרפתי Closer. לזה אני קוראת לוז-לוז סיטיואיישן.
ועכשיו לחידת השבוע: מה גרוע יותר, זה שאיזה דגנרט טיפס על עץ אורן כדי להציץ למידלטון ונכון לכתיבת שורות אלה עדיין איננו משחק בפפראצי עם חברו לתא המעצר, או זה שהסנסציה וההלם חובקי העולם עוסקים באנטומיה של מידלטון ובפדיחה המלכותית יותר מאשר בהטרדה מרחיקת הלכת? בין הפותרות נכונה תוגרל סדרת מדבקות-פטמה אופנתיות.
מקטרגיה של מידלטון טוענים שאסור היה לה להסיר את החלק העליון (כן, אנשים מתווכחים על זה!) בשל תפקידה הייצוגי שלמעשה, עצם הימצאותם של שדיה על גופה כבר פוגמת בו. מחרחרי המדון גורסים שמידלטון איננה יכולה לכעוס אלא על עצמה, משום שבוויתור על חזיית הביקיני היא למעשה ויתרה על הריבונות על גופה. שנאמר – חשפת, שילמת.
להגיד שמי שמסתובבת טופלס בתוך שטח ביתה (או בית הקיט) הפרטי מזמינה את פרסום תמונותיה מעורטלת, זה כמו להגיד שמי שחוצה כביש מזמינה את מותה בתאונת פגע וברח. גרועה מכך היא ההתחסדות – שמעולם לא הצלחתי לרדת לשורשיה – בעניין השדיים.
אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, ובכל זאת מדובר באמת אנטומית שקשה להתווכח איתה; שדיים אינם איברי מין. לא כשהבחורה מהשולחן לידך בבית הקפה מניקה את התינוק שלה ולא כשאלה שלוש מגבות משמאלך בים רוצות להשתזף אה-לה-מידלטון.
אני יודעת שזה קשה לתפיסה בעולם שנשלט על ידי גחמות ופנטזיות גבריות, אבל קורה שנשים מעוניינות להרגיש משוחררות בגופן וזאת, לא כנקודת פתיחה לפרסומת סקסיסטית לדאודורנט. קורה שמתחשק לנו להסתובב בעולם כאילו הגוף שלנו איננו מקור לסכנה שיש לרסן לפני שאנחנו יוצאות למרחב הציבורי; זכות בסיסית למדי עבור כל האחוזים בארבע גפיים וחצי מוח. להגיד שמידלטון נושאת באחריות להטרדה שלה, ויותר מכך, שהיא רצתה שתסתכלו עליה? בחייאת, מי אתם חושבים שאתם?