סיפור יפה. הוא גם סיפור חשוב כי הוא מעמיד את הקונפליקט סביב חגיגות כריסמס וסילבסטר בישראל באור הכי נכון שאפשר.
הנה עוד ציטוט: חברי החכם הרב חיים נבון מקונן בפייסבוק על כך ששמע בגל"צ את גידי אורשר מקדיש שיר ליום הולדתו של ״בייבי ג׳יזס״. "מה אומר לכם?", כותב חיים, "לא שמעתי אותו מקדיש שיר למשה רבנו ב-ז׳ אדר. אבל אולי פשוט פספסתי".
אבקש להשיב בנימוס לשני חבריי, עירית וחיים: אפשר להירגע, בבקשה? בישראל לא חוגגים את חג המולד ואת הסילבסטר. נכון שיש מן הנודניקים המציינים את מועדי סוף דצמבר בעניין רב, אבל זה קורה בעיקר ברחובות הבורגנו-פלצניים של מרכז תל אביב ובנותיה, וגם שם זוהי סיבה למסיבה ותו לא.
ריחות של זיוף, ושל חזיר
אז נכון שריח נורא של זיוף וחקיינות ורצון-להיות עולה בנחיריים (עירית), ונכון שקצת חבל שהלבבות פתוחים לקבל כל תוכן זר ומנוכר אבל קפוצים הרבה יותר, לפעמים, בפני תוכן לאומי-ביתי (חיימי), אבל הניחו להם לישראל: אף אחד כאן לא "חוגג" לא את הכריסמס ולא את סילבסטר. אין זו אלא עוד תחנה נחמדה בחורף הארוך כמו הגלות ועוד הזדמנות להרים כוסית. מה קרה?
אפשר לחשוב, למשל, על האושר הגדול והשמחה המציפה הטמונים בעובדה שכיום כבר לא נשפכת טיפת דם יהודי אחת בשום מקום בעולם, לא בכריסמס ולא בסילבסטר. אתם יודעים למה? כי ליהודים יש היום מדינה גדולה וחזקה משלהם, שיש בה צבא ובית משפט וישיבות לרוב ובנקים וכביש אגרה והרבה הרבה עורכי דין, וכל כך חזקה ובטוחה בעצמה היא המדינה הזו, עד שיש בה אפילו רשת חנויות מתועבת שמוכרת בייקון לבני אברהם יצחק ויעקב ללא מורא וללא בושה. עם זה יש לי בעיה. לא עם עץ האשוח העשוי פלסטיק, שבן לילה היה ובן לילה יאבד. בטיב טעם ימשיכו למכור חזיר גם אחרי שכל ההפרשות יופרשו. אפילו אחרי ז' אדר.