אלא אם כן יקרה הדבר הבא: אזרחי ישראל יתעשתו, יבינו להיכן הדברים עומדים ולקראת מה אנחנו הולכים, יוציאו את ראשם מתוך החול ויילכו בהמוניהם להצביע "צפ" – התנועה בראשות ציפי לבני, יואל חסון ומגלי ווהבה, המפלגה הזו תהפוך למפלגת השלטון ואז ברק אובמה עוזב הכל, מודיע לסגל הבית הלבן שהוא לוקח פסק זמן של שבוע-שבועיים, תופס מטוס לתל אביב, נופל לרגלי ציפי לבני בדמעות ושר לה בזיופים: שלום רב שובך ציפורה נחמדת מארצות החום אל חלוני.
איכס. מגעיל לקרוא עיתונים בישראל בימים אלה. ממש גועל. מסיבת הג'פרי גולדברג ביום רביעי הייתה כה ילדותית, מתוזמנת ומתוזמרת, עד שבא להקיא. מה קרה בעצם? כלום. פשוט פורסם מאמר בסוכנות ידיעות. מאמר. טור דעה פרשני. לא ידיעה ולא כלום. מי כתב את המאמר? אחד, ג'פרי גולדברג, שאיש מתושבי ישראל ומעורכי העיתונים לא שמע את שמו מעולם (ואם הם אומרים שכן אל תאמינו להם. הם שקרנים. גם אני אמרתי ברדיו שאני יודע מיהו למרות שלא היה לי מושג). כולה בעל טור. פרשן מדיני. נגיד, אפילו, פרשן מדיני חכם וטוב. כמו רביב דרוקר, למשל. עכשיו, הגיעו בעצמכם: טור פרשני של רביב דרוקר, כתוב טוב ככל שיהיה, אמור להשבית שינה מעיני מישהו?
אבל בכל מקום שבו צוטט אצלנו ג'פרי גולדברג, התואר שלו היה "הפרשן הנחשב", וכולם טרחו להוסיף את העובדה שהוא נחשב לעיתונאי חצר בבית הלבן ו"הנשיא דואג להעביר באמצעותו מסרים". חרטא. זה מה שיש לי להגיד על זה.
אוי אוי אוי
הלאה. מה כתוב במאמר? כלום ממש. קראו אותו בעיתונים שטרחו לתרגם אותו. אין שם דבר לבד מדעותיו של גולדברג עצמו (דרוקר, זוכרים?) ועוד שלושה ציטוטים כביכול מפי הנשיא, שברור לכל שהם לא נאמרו אתמול או שלשום אלא נאמרו פעם, בשעה שהנשיא התייחס לסרבנות הישראלית לעצור אישורי בנייה בשטחים. נו, אז אמר. זו לא הפעם הראשונה וגם לא האחרונה וכולם יודעים שהיו לאובמה גם התבטאויות שכנגד.
ועיקר העיקרים – כל זה לא קרה פתאום. מה שהפך את הידיעות האלה לאישיו הוא דבר אחד – פרסום המאמר בעיתוי הזה. זוהי הסיבה לכל הפסטיבל שחגג פה ביומיים האחרונים.
האופן שבו התקשורת מנסה להניע את הבחירות כבר חורג מכל ביקורת או דיון. הוא פשוט מצחיק ומביש. הידיעות בעיתון על מאמרו של גולדברג כולל טורי הפרשנות ה"גורמים בכירים אומרים ש" וה"כזכור" וה"מסתמן", הזכיר לי ידיעות ב"המודיע" בסגנון "זעם ושאט נפש בקרב היהדות הנאמנה מדברי הבלע של פלוני" ממש בושה וחרפה.
בן גוריון היה מנסח את זה כך: יהודי אחד מצטט משהו שגוי אחד אמר על יהודי אחר והרבה יהודים מתוסכלים אומרים: אוי אוי אוי.