התשובה, אגב, היא די פשוטה לטעמי. לתפיסתי הנושנה, החלוקה בין הזרמים השונים בארצנו אינה חלוקה אידיאולוגית כי אם חלוקה שבטית. על פי החלוקה הזו, אם אתה משתייך – שבטית – לשבטים הממוקמים ימינה אזי אתה ימני ואם להיפך, אזי אתה שמאלני. כיון שבאופן מסורתי כלשהו כבר לפני חמישים שנה השבטים הלבנים זוהו עם משהו שדומה לשמאל והשחורים עם היפוכו – קובע המצב הזה ומעתה ואילך, ברוב המקרים, אם אתה משתייך שבטית לשבט לבן אתה שמאלני ואם לשבט שחור אתה ימני. זה ממש לא קשור לדעותיך האמיתיות. זה יכול לנבוע מאלף דברים אחרים: עדה, קבוצה דתית, קבוצה סוציו-אקונומית, מועדון ספורט, צבע שיער וטעם בחגורות.
אבל בפאנל ההוא התפתח משהו מעניין. זה קרה כשאחד ממשתתפיו, בחור אינטליגנטי בדרך כלל, ירה את התשובה הבאה: "רוב הדתיים והחרדים הם ימניים", הוא אמר, "בגלל שככל שאתה יותר יהודי כך אתה יותר שונא את מי שאינם יהודים".
ובכן, כדי לדון בתשובה הזו לעומקה דרושים שלושה חודשים לפחות פלוס מלגת מחקר ושני ארגזי ניירות עמדה, אבל בואו ונדלג על ה"יותר יהודי", על ה"שונא" ונתמקד בדעה עצמה.
לפני כמה וכמה חודשים תהיתי כאן מדוע פעילי ימין קיצוני מעורבים עד צוואר במאבק נגד המהגרים מאפריקה. מה זה קשור? שאלתי. המנדט שלהם הוא מאבקים על שלמות הארץ ועל אחיזתנו בשטחי יש"ע. איך נכנסו האריתראים בשכונת התקווה לעניין? והתשובה הייתה: גזענות פרובוקטיבית, חוסר הבנה וחוסר זהירות. התעברות על ריב. רצון להתבלט.
את מי מעניינת היהדות?
אבל האמת היא יותר עמוקה. ובימים אלה של מו"מ חשאי של נציג ישראלי עם מדינה חשאית על הגליית המהגרים, היא מהדהדת בצורה הרבה יותר דרמטית. האמת טמונה בשאלה מה זה בכלל "להיות יהודי" מבחינתם של כל אלה שמרגישים "יותר יהודים". האם התפיסה היהודית תפוסה בהשתייכות האתנית? הלאומית? בפיסת העור החסרה? או שהתפיסה הזו מעוגנת במעגל רחב של פרמטרים: אמונה, הלכה, מורשת, היסטוריה, תודעה רעיונית?
אם להיות יהודי זה להיות בנה של אם יהודייה ותו לא – אז כן. צריך לשנוא כל מי שאינו יהודי. אפילו מי שהוא חצי יהודי. אפילו מי שהוא יהודי, אבל לא כמוך. אבל אם להיות יהודי זה המעגל הרחב יותר, אזי צריך לומר כך: מי שהוא יהודי או "יותר יהודי" ומבין מה זה להיות יהודי והוא גם ציוני ומבין את כוחה של מדינת ישראל, את ריבונותה ואת מעמדה, מבין היטב שיהיה אשר יהיה: יהודים לא עוינים מיעוט אתני שחי בתוכם, גם אם הוא מתנהג לא יפה וגם אם הוא גורם בעיות. זה פשוט לא עובד. זה בעיקר לא יהודי. זה לא יותר יהודי, זה פחות יהודי. הרבה פחות יהודי.
אני מוכן לקבל אלף אלפי טענות: על מדיניות ההגירה הפרוצה שאפשרה כניסת מהגרים כה רבים, על עיריית תל אביב שהזניחה את הדרום ואפשרה הקמת מושבת מצוקה בלב העיר, על הממשלה שהעלימה עין – הרבה דברים. אבל היחס הבסיסי למהגרי דרום תל אביב לא יכול להיות עוין ושוטם. למה? כי זה לא יהודי. יהודי מחובר, יהודי מבין, יהודי יהודי, רואה את האריתראי בדרום תל אביב ונזכר בסבא שלו בקרמנצ'וג ובדרזדן. זה למה.
אבל האלמנטים האלה לעולם לא יעלו לדיון. למה? בגלל הקביעה שמופיעה כאן למעלה. הרי איש אינו מתעניין באמת במתווה האידיאולוגי של הויכוח. חשוב רק מי חושב איך: אם את המאבק בעד האריתראים מובילים שמאלני צעצוע תל אביבים שמשחקים ב"לחשוב נכון" ולהיות נאורים, אז כל מי ששונא אותם מוצא את עצמו בצד השני; ואם את המאבק נגד האריתראים מובילים קיצוניים מן הימין, או דתיים, אזי כל מי ששונא אותם מוצא את עצמו מחבק את האריתראים. והאידיאולוגיה? שתלך לעזאזל. והיהדות? את מי היא בכלל מעניינת.