היום הוא יומם של בני האור. זיכויו של אהוד אולמרט הוא חתיכת חגיגה לא מפני שהושב כבודו האבוד של ראש הממשלה לשעבר, אלא משום שהושב כבודנו אנו כחברה. הטובים ניצחו, הרעים הפסידו.
הטובים הם לא מצביעי אולמרט ולא מצביעי קדימה ולא תושבי פרויקט הולילנד ולא אמנון דנקנר ויצחק לבני. הטובים הם כל מי שידעו זה מכבר כי בחסות קול ההמון השקרי והקמפיינים המרושעים של כנופיית שלטון החוק, נשפך דמו של איש ציבור ברחוב והאקלים הציבורי נעכר וזוהם לבלי הכר; הטובים הם אלה שתהו כל השנים האלה להיכן נעלמה חזקת החפות וכיצד הפך אולמרט, עוד בטרם הוכרע דינו בפרשה אחת (!), לאשם מוחלט בעשר פרשיות ולסמל שחיתות ועבריינות; הטובים הם אלה שהבינו שכשחבר טוב לשעבר הופך את עורו והופך לצייד בשם הדאגה לשלטון החוק, אין זה תמים ואין זה כשר.
והרעים? הרעים הם כל אלה שחברו יחדיו כדי להתהדר ולעשות קריירה על חשבונו של אולמרט, אבל בעיקר על חשבוננו. הפרקליטות הבינונית, המשטרה הנרפית, העיתונות נטולת הערכים וכנופיית שלטון החוק. במשך כמה שנים בלבד הם הצליחו להשליט את הטון והצבע השקריים שלהם על השיח שלנו כולו, ולגרום לאלפי ישראלים לחשוב כי כולנו שוחים במדמנת שחיתות נוראה וכי משימתנו היא לבער אותה יומם וליל. על הדרך הם גם הפכו לאנשים חשובים מאוד: הם התהדרו בפרסים, העניקו פרסים (ענף חשיפת השחיתויות, אגב, הוא הענף היחיד בו אתה מעניק פרסים עוד לפני שקיבלת פרסים). הם בנו קריירה לעצמם על גבי הגל הזה והצליחו להפיח רוח בחייהם המקצועיים שהגיעו לקצם. הם רעים. בני חושך.
ולא. לא ניתן להם להתחמק ולהצטדק מאחורי ה"לכאורה" שבפרסומיהם. הם היו, לאורך כל הדרך, חד משמעיים. הם פרסמו בראש חוצות, באופן מוגמר ומוחלט, שאולמרט הוא מנוול שנוטל שוחד במעטפות מזומן. הם חזרו על זה שוב ושוב, ובעקבותיהם נהו גם "אנשי רוח" ופובליציסטים, ובעקבותיהם המון רב. זה בדיוק מה שקרה: אולמרט חוסל, טוטאלית, והיום התברר שהוא פשוט זכאי. אין דרך טובה יותר לתאר את זה.
לאן נעלמה חזקת החפות?
הרעים הם גם כל אלפי האזרחים שחוזים היום במה שקרה בבית המשפט ואומרים לעצמם: הצליח לצאת מזה, המניאק, מבלי שהם מסוגלים להבין כי אולמרט לא יצא מכלום. הוא עדיין לא נכנס לכלום. משום שפרסום פומפוזי בעיתון, מלווה באינספור צקצוקי צדקנות ולמלומי טהרנות אינו "פרשת שחיתות", אלא אך ורק צייד ותליינות בלתי לגיטימיים. חזקת החפות, עקרון כל כך חשוב ויסודי בחיים דמוקרטיים שבלבם עיתונות חופשית-דיבור – נעלמה לחלוטין. אין יותר דבר כזה חזקת החפות.
על כן היום הוא יומם של הטובים. של כל אלה שמאמינים שלא כולם מושחתים, ושלא הכל כל כך גרוע. של כל אלה שחוש צדק אמיתי מפעפע בליבם ושאינם נוהים אחרי רוחות רעות וקול המון. היום הוא יומם של אלה שמבינים שמבחינה חברתית וציבורית הרבה יותר מטריד מה שנעשה לאהוד אולמרט בשנים האחרונות מאשר מה שהוא או פוליטיקאים אחרים עשו או לא עשו, לכאורה, בעת כהונתם. ברכות לאולמרט, מזל טוב לכולנו.
>> לטור הקודם שלי: למה שלי יחימוביץ' לא סולחת לדן חלוץ?
>> הכיבוש בוטל, ולא הודיעו לי?