היש בביתכם, קוראים יקרים, שפופרת של קרם שיזוף כלשהו? סתם, לא בשביל משהו, רק לצורך ניסוי קטן? טוב. לא משנה, אל תטרחו. גשו אל המקרר וטלו מיכל מיונז. עתה צאו אל החצר או אל מרגלות הבניין, טלו מלוא החופן עפר (עדיף חול), שובו הביתה, ערבבו אותו עם המיונז, פשטו את בגדיכם והישארו בבגד ים, טלו מן התערובת ומרחו בעדינות על מקומות שונים בגופכם. עדיף קפלים נסתרים: מאחורי האוזן, בין האצבעות, במפשעה, מתחת לעין. עכשיו צאו למרפסת בשעות החום והביטו הרחק אל האופק.
זהו זה. בכך מיציתם את חוויית הרחצה בים. זאת אומרת, לא ממש את כולה. נותרו עוד מקצת מן החוויות שלא הצלחתם לחוות. למשל את מגע שקיות הניילון, בדלי הסיגריות ופקקי הבקבוקים בכף הרגל. למשל את טפיפתן הענוגה של המדוזות על גבכם החשוף; את צרחות הילדות ויללות ההורים וצעקותיו הגסות של המציל, שמשוכנע שהוא בכלל מדריך בקייטנה. אבל אלה באמת זוטות. את עיקר החוויה, היינו מפגש העור עם הג'יפה וקידום המלנומה האישית שלכם – קיבלתם גם בגירסה הביתית.
לו הייתי מקבל שקל על כל פעם בה נשבעתי בחיי עורי הצרוב כי זו היא הפעם האחרונה, הייתי אדם עשיר. ובכל פעם, נמושה שכמותי, אני נופל מחדש. עזוב, הן אומרות לי. זה חוף טוב. נקי. מתוחזק. משלמים. אז מה, אני אומר. אם זה מתוחזק אין שם חול? אם זה נקי החול לא עושה את דרכו אל בין הבוהן לאצבע? אם משלמים זה לא מגרד?
והשקט, השקט הפסטורלי הזה, היא אומרת. השקט שחודר לך לעצמות. רק אוושת אדוות הגלים וקצפם כשהם מתנפצים. אח! איזה שקט! היא צודקת. באמת שהיא צודקת. כלומר, אם הצלחת לתפוס שבריר של שנייה בין קללות המציל לבין הכרוז המונוטוני בקולו של דן כנר, אתה אכן יכול להתמכר לשקט המדהים הזה, בהנחה שאתה לא מוקף במאתיים ילדים. אמנם יהיה לך קשה מעט, כי באותו רגע תהיה מרוכז בניסיונות לנסות ולהעמיד על עומדו את התיק, כדי שלא יתמלא בחול, אבל תנסה, למה לא. זה יכול להיות נהדר.
והשמש, השמש הנעימה הזו, היא אומרת. איפה עוד יש לך כזו שמש. אתה פשוט מוטל כאן ומתמכר אליה. וואלה, צודקת. השמש, צדקה ומרפא בכנפיה. כשהגוף חשוף, שמש הצהריים מאירה ומחממת את העור הבהיר, מטילה בו בהרות שיזוף אדמדמות חמימות וצורבת אותו עד שיקרמו פניו. כדאי להסתובב מצד לצד כדי שסרטן העור יתפשט באופן אחיד. תכונות הריפוי הנפלאות הגלומות בשיזוף הגוו, ממשיכות ללוות את המתרפא גם בהגיעו לביתו. שם ישקדו בני ביתו על מריחת גופו ביוגורט טרי, עשיר בסידן ובתמציות אלוורה כדי להרגיע את הגב הבוער בעוד בן משפחה אחר מגיף את החלונות כדי שהשכנים לא ישמעו את זעקות הכאב. אגב: כדאי לדעת שבאיכילוב עומדת להיפתח מחלקת כוויות חדישה ומתקדמת, שתשרת את כל חלקי האוכלוסייה.
מתנה טובה נוספת היא מי המלח העשירים בויטמינים ומינרלים השוטפים את הגוף בשפעת זרימתם השפדני"ת ומלפפים אותו בכימיקלים ואבות מזון הזורמים אליהם מכל קצווי גוש דן. בנקודה הזו יוצא המתרפא מהמים ומניח לגופו ליפול אפרקדן על החול הרך. הגרגרים הנהדרים מגיעים לכל פינה ונצמדים בבהיקותם אל כל פצע וחבורה. מה שלא עשה המלח הנפלא, יעשו הגרגרים המגרדים והגוף ינוח בשלום על משכבו. (סינטומיצין, אגב, עכשיו במבצע ברשתות הפארם הגדולות ללא מרשם רופא. אסור לסובלים מפסוריאזיס ולנוטלים באופן קבוע תרופות המכילות אינזימים).
אחיות ואחים יקרים – גועל נפש, זה מה שיש לי לומר. שמישהו כבר יקום ויאמר את זה קול גדול: לא רוצים. כל עוד יש בים חול – לא באים. כל עוד חייבים למרוח את הגוף בחומר סיכה שמנוני כדי שלא ייחרך – לא באים. כל עוד תהליך הפרידה מהחוף כרוך במקלחות קרות במהלכן יש לחדש את הלחיצה על הברז מידי עשר שניות בעוד רגלי המתקלח נטועים עמוק בתוך בוץ טובעני – לא באים. די. גמרנו. חוף הים הוא מקום בילוי נהדר. לצבי ים ולנרקומנים.