בשבוע שעבר תיארנו את המאפיינים של ילדים אוטיסטים. במאמר זה נתאר בקצרה את הגישות הטיפוליות המקובלות בתחום. באלוטפים, המופעלים על ידי אלו"ט, מטופלים כיום כ-240 ילדים, ומיישמים בהן שלוש גישות טיפוליות.
גישת ABA - הגישה ההתנהגותית (בה מטופל עומרי בסדרה)
גישה זו עוסקת בשינוי דפוסי התנהגות. הרעיון הבסיסי הוא שהתגובה של המטפל משפיעה על ההתנהגות של הילד. לכן, חיזוק מצד המטפל מגביר את ההסתברות להופעת ההתנהגות. הגישה דורשת עבודה מאוד אינטנסיבית והתמסרות מצד כל בני המשפחה. בהתחלה יהיו כשלושים עד ארבעים שעות של התערבות בשבוע. זמן הטיפול יורד עם ההתקדמות אך נשאר יחסית אינטנסיבי.
גם ההורים וגם אנשים אחרים שבאים במגע ממושך עם הילד צריכים ללמוד את הגישה ואת עקרונותיה, כך שיוכלו ליישם אותה במפגש היומיומי עם הילד.
הגיל להתערבות לפי גישה זו הוא בין שנתיים לחמש, עם עדיפות להתחיל מוקדם. המקום המקובל לתחילת הטיפול הוא הבית (מקום מוכר ובטוח לילד ומהווה סביבה טבעית ללמידה). בהמשך, הטיפול יכול גם להתקיים בקליניקה, בבית הספר, במסגרות שונות ובסביבה הטבעית.
מטרת הטיפול
לסייע לילדים עם PDD בכל רמות התפקוד להבין את הסביבה, ולהוביל אותם לתפקוד המרבי בהתאם ליכולותיהם. מבחינה מעשית, מטרת הטיפול היא להגביר או להפחית התנהגויות מסוימות, לשפר את האיכות של התנהגויות קיימות או להכחיד התנהגויות בעייתיות.
במה מתמקד הטיפול?
תוכנית הטיפול מכסה מגוון התנהגויות ומיומנויות הנדרשות לתפקוד יומיומי, ונבנית בהתאם לילד וליכולותיו. מתמקדים בפיתוח השפה והתקשורת, מיומנויות קוגניטיביות, מיומנויות מוטוריות, מיומנויות יומיומיות, עצמאות וכישורים חברתיים. כל המיומנויות נלמדות תוך הדגשת הקשר בין התקשורת החברתית והפעולה של הילד לבין התוצאות (החיזוקים) החיוביות.
צורת הטיפול
הלמידה מבוססת על פירוק של כל מטרה למרכיבים פשוטים, ולמידתם באופן פרטני והדרגתי, כאשר כל חלק בנוי על החלק שקדם לו. יחידות הלימוד חוזרות על עצמן פעמים רבות ככל הדרוש, עד לביצוע עצמאי והפנמה. תגובות הילד נרשמות ומוערכות ביחס לקריטריונים ספציפיים ואובייקטיבים.
הלמידה מתרחשת בטכניקה שמבוססת על תיאוריית הלמידה של סקינר, לפיה הלמידה מתחלקת לשלושה שלבים: הגירוי - הוראה מילולית לגבי ההתנהגות שהילד צריך לבצע; התגובה - ההתנהגות של הילד או אי התנהגות; התוצאה - תגובת המטפל, חיזוק חיובי או שלילי. חיזוק הוא כל דבר, מילולי, פיזי או חברתי, שמעלה את ההסתברות שההתנהגות הרצויה תתרחש פעם נוספת, בתנאי שהילד מגיב לו: אוכל, שתייה, חיבוקים, דגדוגים או צעצוע אהוב. החיזוקים הם אישיים ומותאמים לכל ילד.
הגישה מאוד מובנית ויורדת לפרטים הקטנים ביותר: סביבת העבודה, הערכת ההתקדמות, החיזוקים, טכניקות התערבות, הגדרה מדויקת של מטרות, טווח השעות הרצוי לעבודה עם הילד, מיהם האנשים המתאימים ללמד, מה עליהם לדעת, אפילו מספר השניות שיש להמתין בין ההוראה לתגובת הילד.
הגישה ההתפתחותית/ אינטגרטיבית
גישה זו היא שילוב של שלוש גישות עיקריות: גרינשפן, טיצ והגישה ההתנהגותית.
גישת גרינשפן מבוססת בעיקרה על מודל ה-DIR, שהינו אבחוני וטיפולי גם יחד. המודל עוזר להבין את הילד על ידי ניתוח היכולות הבסיסיות-התפתחותיות-תפקודיות שלו. הוא מאפשר למקם את הילד מבחינה התפתחותית, לאתר את הקשיים שלו, להבין את דפוסי האינטראקציה הייחודיים לו, וכך לבנות עבורו תוכנית טיפולית ייחודית בדגש על ההשתתפות הפעילה והמשמעותית של המשפחה. המודל מבוסס על הנחות היסוד שהילדים מסוגלים להתקדם בהתפתחותם ושלמערכות יחסים ולאינטראקציה עם הסביבה השפעות על המוח.
הגישה מניחה שיחסים עם אנשים הם קריטיים להתפתחותו של הילד, ושללא קשר אנושי המוח לא מתפתח. לפיכך, על ההורה לקבל את הילד במקום בו הוא נמצא ולפתח עמו קשר חיובי. קשר זה מספק את היסוד להתפתחות של רגשות, משאלות, תפיסה עצמית וזיהוי עצמי, ובכך מאפשר למידה והתפתחות.
הגישה דורשת עבודה "אחד על אחד" ויישום הגישה כפילוסופיית חיים, בבית, בבית הספר ובמסגרות הטיפול השונות. הילד יעביר את שעות הערנות שלו תוך לימוד ההנאה שבהתייחסות לאחרים ובקבלת סיפוק מיכולתו ליזום, להביע את צרכיו ולקבל תגובות רצויות מאחרים.
מטרת הטיפול
בנייה מחדש של הרצף ההתפתחותי שהשתבש תוך התמקדות בקשרים רגשיים. כל אבן יסוד היא הבסיס לזו שאחריה בסולם ההתפתחות, ולכן הטיפול מתחיל באבן הדרך המוקדמת ביותר שהילד לא רכש.
במה מתמקד הטיפול?
המודל אינו מתמקד בהתנהגויות או מיומנויות ספציפיות, אלא בתפקוד הבסיסי-רגשי-התפתחותי הגורם לסימפטומים או להתנהגויות. ברגע שהילד רוכש את אבני היסוד הרבה יותר קל לעבוד על ההתנהגות, מאחר והילד כבר קשוב ורגוע. הטיפול מתמקד בניסיון לעזור לילד להתייחס אל האחר, לעזור לו לחבר את רגשותיו והתנהגותו, וכך לעזור לו להפוך לאדם בעל התנהגות משמעותית אשר יכול להבין את העולם.
צורת הטיפול
הטיפול מתרחש לרוב במסגרת של אחד על אחד בפעילות הקרויה זמן-יחד (Floor Time). זמן-יחד נמשך כ-20-30 דקות, וכולל אינטראקציה ומשחק ספונטאני עם הילד המתרחשים על הרצפה. המטרה בזמן-יחד אינה הפעילות עצמה, אלא עצם ביצועה במשותף עם הילד. הפעילות היא כלי המסייע להגיע לאינטימיות עם הילד ולעודדה. התהליך עד ליצירת הקשר הראשוני יכול להיות ארוך ומתמשך (שבועות ואף חודשים), ולכן הגישה מחייבת סבלנות והתמדה. תוכנית ההתערבות מובנית במידת מה אך גם מאפשרת חופש עבודה והתאמה אישית לילד ולמשפחה.
TEACCH
תוכנית זו פותחה בתחילת שנות ה-70 בארה"ב. התוכנית מנסה לתת מענה לצורכי הילד תוך שימוש בגישות ובשיטות שונות (לדוגמה: מרכיבים מהגישה ההתנהגותית, מתרפית השילוב החושי ועוד), על פי הצרכים המיוחדים והיכולות של המטופל.
שיטות הטיפול בגישה זו רחבות וכלליות, ועוסקות בכל תחומי החיים של הילד ומשפחתו. TEACCH כוללת אבחנה והערכה של הילד (ניתוח מקיף של נקודות החוזק והחולשה, סגנונות הלמידה, סטיות התנהגותיות ועוד), פיתוח תוכנית לימודים אינדיווידואלית, הקניית מיומנויות חברתיות, טיפול מקצועי, ייעוץ והכשרה להורים, לגנים ולבתי ספר ועוד. התוכנית מדגישה את הקשר עם ההורים, והם שותפים פעילים בכל ההחלטות המתקבלות הנוגעות לילד.
הטיפול מיועד לכל הגילאים ולכל טווח הילדים והמבוגרים הנמצאים על רצף ה-PDD. יחד עם זאת, ככל שהאבחנה מוקדמת יותר והטיפול מתחיל בגיל צעיר יותר, סיכויי ההצלחה של הטיפול עולים.
מטרת הטיפול
לשים את הילד במרכז, לאפשר לילד האוטיסט להבין את סביבתו, להעלות את רמת ההסתגלות שלו באמצעות שיפור מיומנויות ולהקנות מיומנויות תקשורתיות על מנת לאפשר תפקוד עצמאי. המטרות הללו מושגות תוך עיצוב סביבה מוגנת המתאימה למוגבלויות הספציפיות של הילד, שימוש במיומנויות הקיימות אצל הילד האוטיסט והפחתה או הכחדה של התנהגויות מפריעות.
במה מתמקד הטיפול?
תוכנית זו רחבה וכוללת ומתמקדת בכלל המיומנויות אותן צריך האדם כדי לחיות חיים מלאים: מיומנויות עבודה עצמאיות, תקשורת, מיומנויות חברתיות, מיומנויות פנאי ועוד. כמו כן יש התמקדות בפיתוח שיטות דרכן יוכל הילד ליהנות ולהבין את סביבתו, ואשר מעלות את המוטיבציה שלו לחקור, ללמוד ועוד. העבודה עם הילד מתמקדת בטיפוח נקודות החוזק ותחומי העניין שלו תוך התייחסות לנקודות החולשה. אין כפיה של לימוד התנהגויות שאינן מתאימות לו.
צורת הטיפול
כל משימה מפורקת לשלבים על פי רמות. בכל טיפול יש חזרה על כל מטלה כעשר פעמים, עד להגעה לרמה הנדרשת. השיטה דורשת הערכה של רמת הילד וקביעת מטרות מציאותיות להתקדמות. יש ליצור סביבה מוגנת ללא הסחות דעת המתייחסת לצורכי הילד, כגון: מוזיקה מרגיעה, שימוש בסוג חומר מסוים ועוד. זאת על מנת שהילד יהיה רגוע יותר ויגלה היענות טובה יותר לביצוע המטלה.
במהלך העבודה יש שימוש נרחב בעזרים חזותיים, אותם הילד מקשר להתנהגות שלו. העזרים מראים לילד מה עליו לעשות, היכן עליו לעשות זאת, מה מצפים ממנו כעת, מה הדבר הבא שמצפים ממנו ומה תהיה התוצאה בסוף התהליך, ומשמשים עבור חלק מהילדים כסוג של פרס מדרבן.
כמו כן, יש שימוש בחיזוקים. המטפל יוצר זיקה מידית בין הפעולה של הילד לחיזוק על מנת שלילד ייווצר הקשר ביניהם. תחילה יש שימוש אינטנסיבי בחיזוקים ובמשך הזמן החיזוקים ניתנים לסירוגין.
התכנית "פלפלים צהובים" משודרת בימי חמישי ב-22:15, מיד אחרי "עובדה"