כאילו, גבי אשכנזי, כמה דביל צריך להיות כדי לגשת בימים אלה לאישה מפורסמת באירוע חברתי, וללחוש ליד בעלה המפורסם לא פחות: "את אחלה כוסית"?
לא שצריך לתלות אותך הפוך בגלל זה, אבל אני מודה שמרמטכ"ל לשעבר, הייתי מצפה לקצת יותר שיקול דעת.
בעיניי, אגב, כוסית זאת אחלה מחמאה.
ובכן, מה היום במדור? בחורה שעדיין לא קלטה שהיא יוצאת עם קנאי מהגיהינום, אמא מתוקה שחוששת מהגן החדש של בתה, ולימור לבנת שאמנם יצאה מהכלים קצת יותר מדי אבל בחייאת, מי שמזכיר אותה ואת מירי רגב באותו משפט - עושה עוול לפוליטיקה הישראלית.
החיים קשים? בא לכם לשלוח לי שאלות? אל תעצרו את עצמכם. יאללה, נתחיל.
היי אורית,
הבת שלי, בת שלוש וחצי, תתחיל ללכת לגן עירייה אחרי החופש. אני מאוד חוששת להשתלבות שלה כי עד עכשיו היא הלכה רק לגנים פרטיים קטנים. בגן החדש יהיו יותר ילדים ממה שהיא רגילה, ורובם חדשים לה (יהיו שם רק שתי ילדות שהיא מכירה, ואחת מהן היא אפילו לא כל כך אוהבת...)
אני גם מפחדת מזה שמדובר בגן עירייה, הייתי רוצה שהיא תמשיך ללכת למסגרת פרטית לפי בחירתי אבל באזור שלנו כבר אין גנים פרטיים לגיל שלה. אני חושבת כל הזמן רק על זה, מודאגת מאוד. איך אפשר להקל עליה את המעבר הזה?
תודה, אמא מודאגת
מודאגת יקרה,
את יודעת, כשהייתי אמא צעירה וחסרת ניסיון, לא הבנתי אנשים שייעצו לי "לשחרר". מה לשחרר, מי לשחרר, ילד זה לא אוגר בכלוב; בתור אמא, חלק מהגדרות התפקיד שלי זה לדאוג כל הזמן, לא?
עם הזמן קלטתי שהכוונה היא לשחרר את הרצועה הזאת במוח שנקראת "הילד שלי לעולם לא יוכל להסתדר בלעדיי". רק כשהבנתי שאני צריכה לסמוך על הילדים שלי – רווח לי וגם להם.
אמא יקרה, אני מודיעה לך שהבת שלך תסתדר מצויין בגן החדש, ותסתגל הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת. תאמיני לי. כמובן שאת צריכה להיות עם היד על הדופק, להפתיע את הגננות בביקורים ללא התראה ולהתערב כשצריך – אבל בגדול, את חייבת להפנים שבתך היא אדם נפרד שיכול וצריך להתמודד עם הדבר הזה שנקרא "חיים".
עכשיו, מאחר שאת חוששת גם מהקונספט החדש, בואי נעשה רגע סדר: גן עירייה זה כבר מזמן לא שם קוד למקום מוזנח עם מגלשה דהויה, גננת עייפה וסלט ביצים משלשום. יש גני עירייה מעולים ומושקעים, ולעומת זאת גנים פרטיים מעפנים ללא שום פיקוח, כשהתכנית האמנותית כוללת בעיקר צפייה בטלוויזיה ועישון פאסיבי.
כך שאת לא צריכה להיות מוטרדת מהעובדה שמדובר בגן עירייה; הדבר היחיד שחשוב הוא שבתך תהיה גמולה לגמרי מחיתולים, דבר שאני מניחה שכבר קרה.
מעבר לזה, החששות שלך מובנים. גם לא אגיד לך להפסיק לדאוג לגמרי, כי זה בדיוק מה שגורם לנו להיות ערניות לשלומם של הילדים שלנו. אבל את בהחלט מוזמנת לישון טוב בלילה; הכל בראש, לדעתי המעבר הזה דרמטי עבורך הרבה יותר מאשר עבורה.
הכי חשוב: תזכרי שמה שאת משדרת – זה מה שהילדה קולטת. תשדרי לה שאת מודאגת וחסרת ביטחון – היא תהיה מודאגת וחסרת ביטחון. תשדרי לה שאת בוטחת בה ושיהיה לה כיף בגן החדש – היא תרגיש בטוחה ובכיף. כל זה, כמובן בתנאי שהגן מוצלח גם לדעתך; אני חוזרת ואומרת שחשוב לעקוב אחרי התנהלות הצוות והתנהגותה של הילדה. שתהיה לך חופשה נעימה, ושנת לימודים מוצלחת!
היי אורית,
אני בת 24, סטודנטית ועובדת במשרה חלקית. כבר שבעה חודשים אני יוצאת עם בחור מאוד ביקורתי. יש לו מה להגיד על כל דבר: לדעתו הלבוש שלי חשוף מדי, החברות שלי טיפשות, הבוס שלי דפוק וכו'.
אני אוהבת אותו, אבל כל הזמן מרגישה במתח, מה הוא יגיד הפעם. אני כבר לא הולכת לידו עם מיני כי זה מעצבן אותו, אז כשאנחנו יוצאים אני רק עם מכנסיים. גם גופיות הוא לא אוהב. ועם החברה הכי טובה שלי אנחנו לא נפגשים כבר הרבה זמן כי הוא לא אוהב אותה ואת החבר שלה. המצב הזה קשה לי. מה להגיד לו? איך לדבר איתו שיבין אותי? אני פוחדת להחמיר את המצב, שום דבר לא נראה לו אף פעם. מה לעשות?
תודה, ש'
ש' היקרה,
לפני התשובה, בואי ננסח את שאלתך מחדש: יש לך חבר קנאי ושתלטן בטירוף. הוא אומר לך איך להתלבש, עם מי להיפגש ואפילו מנסה לנתק אותך מהחברות שלך. את הצד החלש במערכת היחסים הזאת, עד כדי כך שאת פוחדת לדבר איתו על זה, שלא יכעס חלילה. מה עושים?
ובכן. עוזבים אותו, יקירתי. כי הוא לא ישתנה, והמצב יחמיר בלי קשר למה שתעשי או תגידי. מערכת היחסים שלכם לא תהפוך לנעימה פתאום, זה לא שיום אחד הוא יגיד לך: תשמעי, קלטתי שאין לי זכות להגיד לך מה ללבוש ועם מי להתחבר. קנאה זה אופי, והתכונה הזאת גרועה ומזיקה לזוגיות לא פחות מקמצנות. אני אחדד: גברים קמצנים וקנאים הם פסולי חיתון, נקודה.
עכשיו, ברור שזה לא יהיה קל. את אומרת שאת אוהבת אותו. אני מניחה שאם אתם יחד כבר שבעה חודשים, יש בקשר שלכם גם דברים טובים מבחינתך. אבל הם לא יכולים לפצות על הקנאה ועל השליטה המוחלטת שלו בך.
אני מציעה לך להגיד לו ככה: תשמע, אני אוהבת אותך ואתה יקר לי. אבל לא טוב לי כבר הרבה זמן, ולכן אני חושבת שהכי טוב שניפרד.
אל תעשי מזה דרמה; פשוט תנהלי שיחה שקולה ועניינית, ואל תתני לו לבלבל אותך. זה יהיה קשה, אבל פרידה זה הדבר הכי טוב בשבילך. אם תישארו יחד – הוא רק ירשה לעצמו לשלוט בך יותר. מגיע לך משהו טוב. הוא לא טוב בשבילך. בהצלחה, מתוקה.
לא שאלו אותי אבל בא לי לענות
איך צריך להתנהג במסיבת עיתונאים?
מתברר שכדורגל יכול להיות מעניין, אפילו לי; אמש, במסיבת העיתונאים לפרסום מסקנות ועדת זליכה לשיפור פני הכדורגל, נתנה לימור לבנת את השואו של חייה לאחר שכתב הארץ משה בוקר עיצבן אותה קצת יותר מדי.
כבר הפסקתי לספור את הממים שרצים עליה ברשת מאז; מהעונש של ברט סימפסון ועד תמונה צהבהבה שבה מופיעה "לימון לבנת" כשהפרי החמוץ מחליף את פניה - כולם חוגגים על שרת התרבות והספורט, די בצדק. למעשה, זו הפעם הראשונה שבה הווידאו המקורי מוצלח יותר מהרימקס של נוי אלוש.
האמת, אני קצת מבינה אותה: גם אני לא אוהבת שמתווכחים איתי. אצלנו בפולניה זה ממש לא נהוג; גברים מהעדה יודעים להיזהר. יחד עם זאת, מי שמזכיר כעת את לבנת בנשימה אחת עם מירי רגב, לא יודע על מה הוא מדבר; עם כל הכבוד, לבנת היא בכל זאת אישה אלגנטית וממלכתית בדרך כלל, וגם רחוקה מלהיות סתומה.
ובכל זאת, סיס, מה נפל עלייך, מה? להעיף עיתונאי ממסיבת עיתונאים כי שאל שאלות לא לעניין, זה קצת כמו לכעוס על המאבטח כי חיטט גם בתא של הטמפונים בתיק; בסדר, אז יש בעלי מקצוע עם עודף מוטיבציה, זאת סיבה לגרש אותם מהמסיבה? הלו, כל אחד והתפקיד שלו!
ובכן, פוליטיקאים מתחילים, הנה שיעור קצר מה לא לעשות במסיבת עיתונאים, מלימור לבנת באהבה:
1. אין לחזור על משפט אחד 14 פעמים. 13 זה מספיק.
2. אם מישהו ממש מעצבן אתכם, הכי טוב להתעלם; תגובה עויינת מדי רק נותנת לו עוד פוקוס.
3. אסור להתנצח; זה הופך אתכם ליריבים שווים בעיני הקהל. יש להסתכל על הווכחן מלמעלה, במבט מחוייך ומתנשא.
4. לעולם אין לרדת לפסים אישיים. זה לא לרמתכם.
5. אל תאבדו את העשתונות, במיוחד אם אתן ליידיז; ישר יגידו שאתן היסטריות. איפוק זה שם המשחק, תודה, שלום.
העצות במדור אינן תחליף לייעוץ רפואי, פסיכיאטרי, פסיכולוגי או אחר. אבל הן בחינם. אז כדאי