כאילו, מה בעצם כל כך מסעיר בלשמוע מאזין בוכה בתכנית של נתן זהבי? הלו, בסוף הם הרי תמיד בוכים אצלו, פשוט בדרך כלל הוא מעיף אותם מהקו לפני. בכל מקרה, אני עדיין מחזיקה בדעה שזהבי לא באמת עצבני, ושמיד אחרי סגירת המיקרופון הוא עובר לסיגריה אלקטרונית ויוצא מהאולפן בריחוף על ענן.
אוקיי, אז מה יש לנו היום? בחור בן עשרים שסובל מחוסר ביטחון במערכת היחסים הראשונה שלו, אמא לילד לא כל כך חברותי שחוששת מהחופש הגדול, וגם: מה היא חצי הכוס המלאה של יולי-אוגוסט?
זקוקים לעצה טובה? שלחו אליי שאלות
היי אורית,
יש לי ילד בן תשע, מקסים וחכם אבל לא כל כך חברותי. תמיד לפני חופשות אני דואגת מה יהיה איתו – כי הוא לא רוצה להזמין חברים, רק לשבת מול המחשב כל היום. אני מאוד דואגת מה יהיה איתו בחופש הזה, כי גם בחופש שעבר כמעט אף אחד לא בא אליו, והוא לא הלך לשום חבר. לפעמים באים לשחק איתו שני ילדים מהבניין שלנו, אבל תמיד ביוזמתם, זה אף פעם לא בא ממנו.
רציתי שלפחות יילך לקייטנה, שיהיה קצת עם חברים מהכיתה, אבל הוא לא רוצה, מעדיף להיות איתי בבית (אני בחופשת לידה). יש לך עצה מה לעשות כדי שיהיה לו חופש נעים?
תודה, ק'
ק' היקרה,
החששות שלך מובנים לגמרי, אבל בואי ננשום רגע עמוק ונבין מה קורה פה: הבן שלך אוהב להיות לבד. הבעיה, שאת לא אוהבת לראות אותו לבד. אבל נשמע שזה מפריע בעיקר לך, והוא דווקא די מבסוט בסך הכל; אני צודקת? כך שבואי נתחיל מזה שהבעיה היא שלך, לא שלו.
עכשיו תראי, ברור שכהורים, כולנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מקובלים ואהובים ומוקפים תמיד בהמון חברים, אבל מה לעשות שלכל ילד יש צרכים וכישורים אחרים? יש כאלה שפורחים בחבורה, ויש כאלה מעדיפים את השקט שלהם. אם תזרמי עם האופי של הבן שלך ולא תנסי לשנות אותו כל הזמן, את תהיי יותר רגועה, והרווח יהיה כולו שלו.
בכל זאת, כמה שאלות: את מוטרדת מהמצב בחופשות, אבל מה קורה בזמן הלימודים? האם במהלך השנה מבקרים אצלו חברים? האם הוא מתלונן על קשיים בחברה? ומה עם המחנכת שלו והיועצת בבית הספר: יצא לך לדבר איתן על מצבו בכיתה? אם עדיין לא, שווה ליזום שיחה כדי לברר איך לשפר את הכישורים החברתיים שלו. בכל זאת הוא רק ילד, ואם אפשר לתת לו כלים כיצד להשתלב באופן מוצלח יותר, אז למה לא?
כעת, לפרקטיקה: את יכולה לנסות לשאול אותו איזה חבר הוא רוצה להזמין או לברר איתו האם בא לו לארגן מפגש של חברים אצלכם בבית – אבל הכל ברוח טובה, בלי לחץ ובלי הטפות. את רק מציעה; לו יש זכות לסרב.
שורה תחתונה: את צריכה לשאול את עצמך שאלה אחת - האם הילד מאושר. פשוט מאוד. אם הוא מתפקד היטב, מצליח בלימודים, אוכל וישן כמו שצריך - את כבר יכולה להיות רגועה יותר.
אפשר אפילו לשאול אותו, ישר ולעניין: טוב לך? הוא כבר מספיק גדול כדי להשיב על כך בצורה בוגרת. אם לא טוב לו, צריך לעשות הכל כדי לשפר את המצב, כולל פנייה לעזרה מקצועית. אבל אם הוא מרוצה, תהיי מרוצה גם את.
ואל תשכחי שאנשים שאוהבים להיות לבד, הם לא בהכרח בודדים. לעומת זאת, דווקא מסמרי הערב יכולים להרגיש לפעמים הכי גלמודים בעולם. בהצלחה!
היי אורית,
אני נמצא במערכת יחסים כחצי שנה עם מישהי מושלמת בעיניי מכל הבחינות. אני בן 20 והיא החברה הראשונה שלי, הבחורה הראשונה והיחידה ששכבתי איתה (אני בא מבית דתי). לחברה שלי היו כמה מערכות יחסים לפניי.
בתחילת הקשר הכל היה מושלם כמו בכל ההתחלות: היא אמרה לי "אתה הכי טוב שלי" ולא היינו יוצאים מהמיטה ימים שלמים. בזמן האחרון מציקות לי בראש מחשבות בלתי פוסקות על איך היה לה עם ההוא, ולמה היא עשתה ככה איתו ואיתי זה לא מתאים לה, ואולי בכלל היה לה יותר טוב עם זה, והיא אוהבת אותי פחות משהיא אומרת ובקיצור - כל הווריאציות של חוסר ביטחון שיכולות להיות.
כתוצאה מזה נהייתי פחות מדליק בעיניה, כך שאנחנו עושים פחות סקס, מה שמוסיף שמן למדורה. השאלה שלי היא - איך אני משתחרר מזה? היא כבר אמרה לי שהכי טוב לה איתי בעולם, למה אני לא מצליח להתייחס ככה לעצמי? אשמח לעזרה.
מתוסכל
מתוסכל יקר,
תשמע, אני קצת מיותרת פה; שאלת וגם ענית, אז מה כבר יש להוסיף? ניתחת את המצב היטב: ברגע שהתחלת להציק לה בשאלות הפכת לפחות מושך בעיניה, וכל הקשר מתחיל להיסדק.
אתה יודע, חוסר ביטחון זה הדבר הכי לא סקסי שאפשר להעלות על הדעת, גם אצל גברים וגם אצל נשים. בגלל זה גבר עם פאה זה קונספט ממש לא מומלץ, ואישה על סטילטו של 20 ס"מ זה הכי טרן-אוף שיש.
ובאמת, איך תהיה מדליק בעיני החברה שלך אם אתה כל הזמן צריך ממנה אישורים לזה שאתה מעולה? זה מכבה אותה לא רק בחדר המיטות - חוסר הביטחון שלך מחלחל למערכת היחסים ומקלקל אותה מיום ליום; לא חבל?
דבר ראשון – אתה חייב להפסיק לשאול אותה על בני זוג קודמים. חייב! קנאה זה דבר טבעי, אבל אל תיתן לה להשתלט על הקשר שלכם. מה זה משנה איך היו החברים שלה ומה היא עשתה איתם? היא יוצאת עכשיו איתך, היא אוהבת אותך, למי אכפת מהם?
דבר שני – אל תשאל אותה כל הזמן איך אתה במיטה. אתה בן 16 וחצי? אם חוסר הביטחון שלך התעורר פתאום כי בהתחלה היא החמיאה לך ועכשיו בכלל לא, אתה בהחלט יכול לדבר איתה על זה. אבל אל תנג'ס לה: אתם לא מורה ותלמיד, והיא לא צריכה לחלק לך ציונים כל הזמן.
אגב, האם אתה בעצמך בן זוג מפרגן? אולי אם תקפיד לשבח אותה, היא תחזיר לך שירי הלל גם בלי שתבקש.
בכל אופן, נשמע שאתה צריך המון מחמאות וחיזוקים כדי להרגיש שווה. אולי זה יעבור עם הגיל ואולי זה עניין של אופי, אבל מה שבטוח - זה קצת מתיש. אתה מבין את זה, נכון? במקרה שלך אני חושבת שהמודעות תעשה את שלה: אתה הרי מבין את המצב. אז בכל פעם שאתה נכנס ללופ של חוסר ביטחון, פשוט תזכיר לעצמך שטוב לכם ביחד, ושאתה לא רוצה לקלקל את זה. בסדר?
לא שאלו אותי אבל בא לי לענות
למה בכל זאת קצת כיף להורים ביולי-אוגוסט?
כל שנה עם בוא החופש הגדול, אני מתמרמרת מחדש: איזה סידור אמצא לילדים? איך זה שלמורות ולגננות יש חופש מהעבודה ולי אין? למה גם אני לא מקבלת חבילה מללין לכבוד סוף השנה? מתי כבר אלמד לשחות?
ובכן, הפעם החלטתי לא להיגרר למרה שחורה! ממש לא! בחופש הזה אהיה מבסוטה, אסתכל על חצי הכוס המלאה, אשמח במה שיש! מה יש? בואו ננסה: ראשית, בחופש הגדול לא צריך לקום בשבע ולהכין סנדוויצ'ים עם רגל אחת במעלית; אפשר לקחת את הזמן, אלא אם בקייטנה נוסעים לימית 2000 ואז צריך להיות במתנ"ס כבר בשש.
דבר שני, אין פקקים; נוסעים לעבודה בכבישים ריקים לגמרי, ואפילו נהגי המשאיות נופשים בטורקיה. ודבר אחרון: הנה הזדמנות לארגן חופשה משפחתית ולפגוש את בן הזוג גם בימי חול.
נכון מנחם? הבעיה היא ש: 1. אני עוברת דירה, כך שאין מצב אפילו לצימר בראש פינה 2. אני גם ככה עובדת מהבית 3. גם כשלקחתי את הילד לבית הספר, קמנו בשמונה ואף טרחתי לציידו בפתק ש"התעכבנו בבוקר". ובכן. אולי אלמד לשחות.
העצות במדור אינן תחליף לייעוץ פסיכולוגי, פסיכיאטרי, רפואי או אחר. אבל הן בחינם. אז כדאי לכם