יש רק שאלה אחת שעדיין אין לי תשובה עליה: איך נפטרים משביזות יום א'? כי השיטה שלי - למהול קצת וודקה בדיאט קולה ולדמיין שהיום יום שני – לא כל כך עובדת, מסתבר. הצעות ייעול יתקבלו בברכה.
במדור האחרון דיברנו על משבר בין כלה לחמותה, אמא שחוששת מהחבר החדש של הבן שלה, וניתוחים פלסטיים לבנות 17. היום יש לנו בחורה חמודה שרוצה להתחתן, עלם בן 27 שמטפח תחביב מוות שאין לתאר, ופעוט מתוק שהפך לנשק החדש של הצמחונים ברשת.
אם גם החיים שלכם מורכבים, אתם מוזמנים לחפור לי בפירוט ככל האפשר, ולזכות בתשומת לבי לאלתר. נתחיל.
היי אורית,
אני בחור בן 27 מהדרום, אקדמאי, מתפרנס לא רע, ובמערכת יחסים עם בת זוג. אני גר עם ההורים מסיבות ברורות: עדיין אין מספיק כסף.
במקום לשכור דירה ולזרוק שליש משכורת לפח, בחרתי לגור אצל ההורים ולשלם סוג אחר של שכירות: מגבלות ואיסורים. במקרה שלי יש לי אמא קצת פרימיטיבית והיסטרית בכל מה שקשור לילדים שלה, וכאן הגענו לבעיה: יש לי תחביב - אופנועי שטח. אני מאוד רוצה לקנות אופנוע, זה חלום חיי.
אבל בפעם האחרונה שקניתי אופנוע והחניתי אותו בחנייה הפרטית, עברו עליי חודשים לא נעימים ואפילו מפחידים: הפעילו עליי מניפולציה רגשית ברמה שרק ילד לאמא פולנייה יכול להבין. רק מהפחד מכרתי אותו, ומאז, שלוש שנים שאני ממורמר על זה שאני לא יכול לעשות מה שאני רוצה. ומה בן אדם עוד יכול לבקש אם לא לעשות את מה שהוא אוהב בחיים?
כמו שהמצב נראה כרגע, אין סיכוי שתהיה לי דירה משלי בזמן הקרוב. אני מאוד רוצה חופש ופרטיות ולעשות מה שבא לי כי חיים רק פעם אחת, ואני לא רוצה להצטער או לוותר על דברים שאני אוהב רק בגלל אמא שלי. מה אומרים לאמא כדי שתרד לי מהווריד?
תודה, א'
א' היקר,
אתה מתלונן שאמא מנדנדת ומפעילה מניפולציות; יודע מה אני הייתי עושה לבן שלי אם הוא היה קונה אופנוע? מפנצ'רת לו את הגלגלים, מפציצה אותו במייל עם מלא תאונות אופנועים מהיוטיוב, ומשביעה אותו אצל רב מקובל שכל עוד אני חיה – כף רגלו לא תדרוך על פדאל וראשו לא ייכנס לקסדה. ככה שגם ברגעים הכי מנג'סים, כשנדמה לך שאמא שלך החמודה היא הכי קרציה בעולם, תזכור שאי שם, תמיד יש מישהי יותר גרועה. בסדר? יופי.
עכשיו בוא נדבר קצת על כסף; יש מי שאמרה "אם אין לחם תאכלו עוגות", אתה אומר – "אם אין כסף לשכר דירה תקנו אופנועי שטח", הבנתי נכון?
זה לא שנופלת לי הלסת מרוב תדהמה - כבר הכרתי מישהו שגר עם ההורים והחזיק יאכטה - אני פשוט אומרת: תהיה כן עם עצמך. זה לא שאתה לא יכול להרשות לעצמך דירה שכורה, אתה פשוט מעדיף שלא. אחרי הכל, למה לגור לבד בדירה בלי תמונות ולטחון טוסטים, אם אפשר לאכול ממולאים בזמן שאמא מכרכרת סביבך, ועל הדרך גם ליהנות משירותי כביסה וגיהוץ? אבל כמו שאמרת: יש לזה מחיר.
אני, בכל אופן, מחבבת אותך; אמא ביקשה שתוותר על האופנוע אז מכרת אותו; כל הכבוד, ככה צריך.
אני אסכם: אופנוע זה מסוכן. אל תקנה. דבר שני: אם אתה רוצה שאמא שלך תצא לך מהווריד, צא מהדירה שלה. אני לא יודעת מה בדיוק טיב היחסים שלך עם בת הזוג, אבל אולי הגיע הזמן לשקול לעבור לגור יחד, וגם להתחלק בהוצאות.
ואם תחביב האופנועים כה בוער בך, אולי תוכל להגיע עם אמא שלך לפשרה לא לנסוע באופנוע ביום-יום, אבל כן לשכור אחד כזה רק לפעמים, לטיולי שטח עם חברים,נגיד? רק אל תשכח לסמס לה כל חצי שעה שהכל בסדר. או כל עשר דקות.
היי אורית,
מעניין אותי מה את חושבת על זה: אני בת 28 והחבר שלי בן 32. אנחנו יוצאים כבר כמעט חמש שנים, גרים יחד ואוהבים מאוד. הבעיה היא שהוא לא חושב על חתונה בכלל וזה מאוד מפריע לי. אני רומזת לו לפעמים: למשל, אחותי התחילה ללמוד איפור אז אמרתי לו שזה יחסוך לי מאפרת בעתיד. ולאחרונה כשהיינו בחתונה של חברה שלי ואמא שלה אמרה לי לידו "בקרוב אצלכם", אמרתי לו כשהתיישבנו "בקרוב אצלנו, אה?", והוא לא ענה, רק חייך. חשבתי אולי להציע לו בעצמי ולראות את התגובה שלו, אין לי מה להפסיד, גם ככה אנחנו לא מתקדמים לשום מקום. מה דעתך?
תודה רבה, ד'
היי ד',
בוקר טוב לך, יקירתי! כבר חמש שנים אתם יחד והנה נזכרת לדבר תכלס, באמת הגיע הזמן. לא נורא, העיקר שהתעוררת. תראי, אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות, אבל לו הייתי במקומך - אין סיכוי שהייתי מציעה לו.
קודם כל, כי למה ישר לכרוע ברך אם אפילו לא דיברת איתו על זה עדיין? את רומזת, קורצת ומשתעלת בכל הזדמנות במקום לשאול אותו ישר ולעניין: "סליחה, מה שלומנו? אנחנו יוצאים כבר חמש שנים, איך אתה רואה את העתיד שלנו?" נראה לי שבשלב הזה כבר יש לו איזשהו מושג.
מעבר לזה, למה שאת תציעי לו? זה הוא שאמור להציע לך! עם כל הכבוד לפמיניזם ולקדמה, בכל זאת עוד נשארו כמה דברים שהגברים יכולים לעשות למעננו, את לא חושבת? לא יודעת, בעיניי טבעת יהלום בתוך בריוש זה בסיסי; למה למנוע מעצמך את המחווה הרומנטית המתוקה מכולן?
כל זה, עם הסתייגות קטנה; אם בקשר הזה תמיד את הדומיננטית והוא הנגרר, זה כבר משהו אחר. אם את הצעת לו להתחיל לצאת, למשל, ואת גם הצעת שתגורו יחד, אולי הוא טיפוס פאסיבי שהתרגל לזה שאת זאת שמצעידה את הקשר קדימה? זה לא מסביר את האדישות שלו לרמזים שלך, אבל אם זו הדינמיקה ביניכם - תחשבי האם המצב הזה מתאים לך.
בכל מקרה, את חייבת לדבר איתו על מה שמפריע לך. לא להציע לו להתחתן, רק לדבר! האמת היא שקצת קשה לי להבין איך עם כל הקילומטראז' והאהבה והמחשבות שלך בנושא, עדיין לא קיימת איתו את השיחה הבסיסית הזאת. החיים פשוטים כשמדברים ברור.
לא שאלו אותי אבל בא לי לענות
כמו כל כוכב של סרטון ילדים ויראלי, גם הפעוט המתוק הזה כבש את הרשת והתנחל בלבבות. ובאמת, איך אפשר להישאר אדיש לילד שמסביר בסבלנות לאמא שהוא לא מעוניין לאכול את התמנון שבצלחת כי גם לבעלי חיים מגיע לחיות? אכן, הלוואי על כל המבוגרים היגיון בריא ואינטליגנציה רגשית כמו שלו.
מצד שני, מותר בהחלט לפקפק בחוכמתה של אמא שלו, שמסבירה לו בפירוט כיצד נחתך ראשו של התמנון ונשאר בחנות כך שיהיה אפשר לאכול רק את רגליו. אין שכל, אין דאגות; בפעם הבאה לכי על שניצל עם קטשופ ותראי איך הוא זולל יופי.
אני עצמי לא צמחונית, אבל גם לא קרניבורית גדולה; פרגיות פה ושם, בקר לעתים רחוקות, דגים כשמתחשק - אם מחר יחליטו להוציא מהתפריט את בעלי החיים, אני אסתדר. ועדיין, הילד המקסים הזה לא יגרום לי להיות צמחונית, כי מבחינתי הסרטון הזה הוא קצת כמו פרסומת לחיים המושלמים שלעולם לא יהיו לי; נכון שעדיף לנו ולגלובוס לגדל תרנגולות בחצר ולא בפריזר, אבל כדאי גם להפסיק לקנות בגדים שתפרו ילדים מסין, ולהשתמש רק בתרופות הומאופטיות שלא נוסו על קופים מסכנים, ולאכול כל יום ירקות בחמישה צבעים ולשתות עשר כוסות מים ביום; נו, מה לעשות שאני לא מושלמת?
ובכל זאת, נקודת אור קטנה: איזה כיף שבימים הקרובים חבריי הצמחונים יפציצו אותי בסרטון החמוד הזה, במקום בתמונות זוועה של פודל פרוס בתוך סנדוויץ'. אם כבר לנסות לשכנע אותי לוותר על בשר, מעדיפה ככה.
החיים קשים? כתבו שאלות לאורית
העצות במדור אינן תחליף לייעוץ פסיכולוגי, פסיכיאטרי, רפואי או אחר. אבל הן בחינם. אז כדאי לכם.