הרשת סערה אתמול בגלל תמונה חושפנית של ארבע חיילות צעירות. הן הצטלמו בלב בסיס צבאי, שתיים מהן חשפו תחתוני חוטיני מתחת למדים ואחת עמדה באמצע התמונה כשלגופה תחתונים וחזייה בלבד. הטעות שלהן הייתה שהן העלו את התמונה לפייסבוק ומשם היא הפכה ויראלית, אבל מה הפלא? תראו לי גבר שיסרב להציץ בתמונה של שלוש בנות יפות ומעורטלות, תמונה שכל כולה משב נעורים ושמחה – ואני אראה לכם את היער שבו גרים חדי קרן, דיל?
באופן טבעי, בצה"ל צקצקו בלשון. מדובר צה"ל שוחררה הודעה לפיה "התמונה נוגדת את ערכי צה"ל". האמת? זה בסדר, אני לא מצפה שצה"ל יגיב אחרת. בתור מערכת נוקשה עם חוקים נוקשים עוד יותר, לצה"ל בעצם אין ברירה אלא להגיב כפי שהגיב. א-ממה? אני צנצנת אם החבר'ה בדו"צ לא צחקקו גם הם למראה התמונה.
יש שיאמרו שתמונות מסוג זה פוגעות בתדמית של צה"ל כצבא מרתיע וחזק. להם אני מבקשת לומר: תנוחו. בעולם האינטרנטי שבו כולנו חיים, תמונות וסרטונים שמציגים חיילים משתובבים – עושים לנו רק טוב: פתאום לחיילים שלנו יש פרצופים ונחשו מה? הם יפים, צעירים, שנונים ומצחיקים. פתאום לא מדובר במכונות מלחמה שששות אלי קרב, אלא באנשים צעירים, מלאי רוח חיים ורוח שטות, המקבילה הישראלית לילדי קולג' אמריקנים שעושים שטויות בקמפוס.
כשאני חושבת על סרטונים מהז'אנר, אני נזכרת בסרטון מקסים במיוחד, בו חייל ששומר על הגדר – אפוד מלא והכל – רוקד עם ילדים פלסטינים שנמצאים מעברה השני של הגדר. רגע כל כך מקסים, כל כך אנושי, כל כך מלא באמת אחת פשוטה: החיילים שלנו הם אמנם חיילים, אבל הם גם ילדים בני 18-19. ככאלה, ברור שהם עושים שטויות. כבני דור ה-Y, ברור שהשטויות מוצאות את עצמן על גבי האינטרנט וכשטויות מצחיקות וחמודות – ברור שהן הופכות ויראליות.
ההפך מעדן אברג'יל
צה"ל הגדול והרשמי חייב לצקצק נוכח תמונות בהלבשה תחתונה של חיילות (למרות שאני לא יכולה שלא לתהות מה העניין הגדול בתחתונים וחזייה. אפשר לחשוב שביקיני – בגד ים לגיטימי – שונה מהם), אבל אני חושבת שתמונות מסוג זה דווקא עושות לנו שירות הסברתי לא רע. מי שלא מבין את זה, פשוט לא מבין את האינטרנט, שהפך לחזית מלחמתית על תדמיתה של מדינת ישראל.
אני לא מצפה מצה"ל לעודד הפרות של חוק השילוב הראוי, אבל לדעתי, טוב שהפרות מסוג זה מגיעות אחת לכמה זמן לרשת. נערות קולג' אמריקאיות מתערטלות מול המצלמה בחופשת האביב שלהן כאילו אין מחר? אחלה, אז החיילות שלנו – בנות אותו גיל – מצטלמות בתחתונים ויוצרות את הגרסה הישראלית (והצנועה הרבה יותר) ל"Girls Gone Wild".
כמובן, פה ושם צצה לה איזו עדן אברג'יל עם תמונות מחרידות שמשחקות היישר לתוך הידיים של האויב, אבל אני חושבת שהמרחק בין אלבום הפייסבוק המפורסם של אברג'יל: "צבא – התקופה היפה בחיי" לבין התמונה של ארבע הבנות החתרניות – הוא מרחק של שמים וארץ.
תמונה אחת מחזקת את התפישות לפיהן חיילי צה"ל אכזריים, חסרי חמלה ונטולי לב בעוד שהתמונה השנייה מוכיחה בדיוק את ההיפך: החיילים שלנו אנושיים, צעירים, יפים ומצחיקים. ככאלה, גם הם מצטלמים ל"הארלם שייק" בתוך החדר בבסיס, או מצלמים גרסה משל עצמם ל"גנגאם סטייל" כשהרס"פ והמ"מ לא מסתכלים. הם אולי לא מבינים את זה, אבל כשהם עושים דברים כאלה – הם תורמים תרומה חשובה להסברה הישראלית ושוברים את הקישור המיידי בין צה"ל וחייליו למלחמות, הרג והרס.
אז חיילות יקרות, שלום. אני בטוחה שעוברים עליכן ימים לא פשוטים ויש לי חשד קל שממש לא רציתן שהתמונה השובבה שלכן תתפרסם בכל העיתונים. אבל בתוך כל הבלאגן התקשורתי, רציתי להיות הקול שאומר לכן תודה ושמסביר לכן שמעז יצא מתוק. סביר להניח שלמדתן מהטעות ויותר לא תעלו לפייסבוק תמונות שאמורות להישאר בגדר דאחקה בין החברות מהבסיס, אבל אתן יכולות להרגיש טוב עם עצמכן: לא רק שעשיתן לנו שירות חשוב, אתן גם נראות מעולה בהלבשה תחתונה. וזה, חיילות חמודות, הישג שמעטות הנשים שיכולות להתגאות בו.