מדונה ואני נולדנו בהפרש של חודש. היא מבוגרת ממני, ורואים את זה. שנינו נמצאים כעת בעשור השישי לחיינו, ומנסים לשרוד, אם כי בנסיבות מעט שונות. אנשים בגילנו מנהלים את העולם: ברק אובמה צעיר מאתנו בשלוש שנים. הבעיה היא שאת העולם מנהל רק קומץ קטן של אנשים, ושאר בני גילנו מגלים שבעידן החדש, שבו בגיל 54 אתה עדיין מרגיש צעיר ובשל להתחלות מהרבה סוגים, העולם מעדיף אנשים בחצי מהגיל שלך, שיש להם אולי הרבה פחות ניסיון ממך, אך בתמורה הם רעננים יותר, רעבים יותר ובעיקר מתים להתקדם ולעשות הכל. אבל הכל.
באופן לא מפתיע, היה ברור בשנה האחרונה, לכל מי שמסתכל מהצד, שלמדונה לא קל. ברגעים שהיו אמורים להיות רגעי ניצחון, כשהפופ שהיא מלכתו כובש את העולם ומעיף לצדדים את הרוק וההיפ הופ, התברר שאת דגל המהפכה נושאות זמרות שביולוגית היו יכולות להיות בנותיה. וכן, אני מתכוון בעיקר לליידי גאגא.
זה לא משנה ש"Born This Way", הלהיט הכי גדול של גאגא, די גנוב מ"Express Yourself" של מדונה. מה שכן משנה זה שהשיר מסמל עבור כל בני הנוער בעולם את הזכות להיות חריג. נכון, אלה אפילו אותם מסרים שמדונה ניסתה להעביר לאורך השנים, רק שבני ה-13 של העולם לא ממש מתחברים למדונה, ההיא שאימא שלהם כל כך אוהבת, אבל כן משתגעים מגאגא.
גם לא עזרה למדונה העובדה שמבקרת התרבות החשובה ביותר של אמריקה, קמיל פאליה, פרסמה מאמר נחרץ שבו קבעה שגאגא מסמלת את מותו של הסקס, מאמר שבו היא הסבירה באותות ומופתים כמה מדונה היא חשובה/ אמיתית/ אמנית עמוקה/ פורצת דרך בעוד גאגא היא סתם נודניקית ומעתיקנית. המאמר הזה רק הדגיש את העובדה שמדונה היא האלילה של בני הארבעים פלוס, שלא לומר למעלה מזה. היא האלילה של בני גילה. שזה לא נעים לגלות, אבל גם לא נורא.
מלכת דיסקו לכל המשפחה
זירת הקרב האכזרית מכולם היא זו המתנהלת על אהדת קהילת הלהט"ב בעולם, ובעיקר על ליבם של ההומואים. המשפט "Don't be a drag, just be a queen", מתוך "Born This Way", הפך להמנונם של בני הנוער הגאים בכל העולם. רק לשם המחשה, הכנס השנתי האחרון של חניכי איגי, ארגון הנוער הגאה, נפתח במופע ליפסינק של השיר הזה, כשכל האולם כולו שר את כל המילים.
למדונה אין תשובה אמיתית לעניין הזה, מה גם שהעשור שלה בתור גברת גיא ריצ'י, המתחפשת לליידי אנגליה, מיצב אותה כדמות בורגנית מדי. גם האלבום המצליח "Confessions From A Dance Floor" משנת 2005, עם הסימפול של אבבא, סימן אותה כמלכת דיסקו פופ לכל המשפחה. כולל סבתא.
לכן, לקראת הסיבוב החדש, לקחה מדונה שתי החלטות. הראשונה, לא לנסות להמציא את המוזיקה מחדש, אלא פשוט להיות הכי טובה בסוג הפופ/דאנס שאהוב עכשיו על צעירים בעולם. השנייה, לחדש את הקשרים עם ההומואים, שזה תמיד קל כי הם הרי כל כך אוהבים אותה. הקליפ החדש שדלף השבוע ל"Girls Gone Wild" עושה כמעט את כל העבודה בתחום הזה. די קל לרצות הומואים.
אז "MDNA" הוא דיסק מאוד שמח, אופטימי, קל לעיכול, שמתכתב יפה עם הצליל של דיוויד גואטה הצרפתי שמכתיב כרגע את הטעם העממי של צעירי העולם. הבעיה היא שכדי להיות משמעותית וחשובה כמו שהיא אוהבת, מדונה חייבת גם להוסיף אקסטרות. היא לא יכולה להתחרות בליידי גאגא על ליבם של כל הילדים שמרגישים לא שייכים.
אז החדשות הטובות באמת הן שאחרי האזנה לדיסק החדש של מדונה אפשר לומר שהיא הצליחה שוב להביס את בעיית הגיל שלה. קריירה של 30 שנה בתור מלכת פופ זה משהו כמעט בלתי נתפס. כבר לפני יותר מ-15 שנה, כשהיא החליטה להתחפש לאוויטה פרון, היה נדמה שמדונה מוותרת על התחרות ועוברת לעולם הזמרות המבוגרות, שלא לומר זמרות עבר. אבל היא התאפסה מהר מאוד, ובקצב של אחת לחמש-שש שנים מצליחה להמציא את עצמה מחדש, בהצלחה, כאמנית רלוונטית.
וזו אולי התגלית הכי גדולה על מדונה, האישה עם קול הצפרדע, שבתחילת הדרך אמרו שהיא רוקדת הרבה יותר טוב משהיא שרה, ושתכונתה העיקרית היא היכולת להתלבש מדליק: מתברר שהיא אמנית רצינית. האישה הכי חשובה בתולדות הפופ. יותר מזה, היא מבינה פופ יותר מכל אדם חי על כדור הארץ. זה לא שהיא מנצחת בסיבוב הזה את ליידי גאגא וקייטי פרי. היא פשוט מבהירה שהיא הלאונרדו דה וינצ'י של הז'אנר, וכל היתר, מוצלחים ככל שיהיו, הם בסך הכל תלמידיה.