אלבר אלבז היה חבר שלי. מה שהרבה יותר חשוב: אלבר אלבז היה אחד ממעצבי האופנה האהובים והחשובים בעולם. אבל באמת. כלומר בשורה הכי ראשונה. ולכן מותו המוקדם מדי והמיותר מקורונה טלטל לא רק את משפחתו וחבריו, אלא את כל התעשייה שאליה השתייך. לקראת שבוע האופנה שהסתיים השבוע בפריז, היה ברור שחבריו והקולגות שלו יעשו משהו.
המשהו הזה גדל והפך לערב הצדעה שטרם נראה כמותו. אירוע סיום של שבוע האופנה שבו עשרות ממעצבי האופנה הגדולים בעולם, מראלף לורן ועד סטלה מקרטני, הציגו שמלות בהשראתו. כל אחד עיצב שמלה אחת בלבד, וכולן הוצגו בערב חגיגי שנכחו בו בין היתר אשתו של נשיא צרפת בריז’יט מקרון, ראש עיריית פריז אן הידלגו שרוצה להחליף אותו, דמי מור והבת שלה, וכמובן כמה מגדולי המעצבים בעולם ובהם ריק אוונס, ז׳אן פול גוטייה ואוליבייה ראוסטינג הצעיר, מבית האופנה בלמן (זה שיש עליו סרט מרגש בנטפליקס).
באופן טבעי הוזמנו לאירוע אחיותיו הישראליות והאחיינים שהיו מאוד קרובים אליו, וגם כמה מחבריו. לבן זוגו מזה כמעט שלושים שנה, אלכס קו, היה חשוב שתהיה באירוע נוכחות ביתית ותחושה משפחתית. והיה חשוב לו גם להזמין את חבריו הישראלים של אלבר, שגדל ונקבר כזכור בחולון. האמת היא שהתלבטתי אם לנסוע. מצד אחד הוא היה חבר, ובעשור האחרון היינו מאוד קרובים. מצד שני מה יש לי לעשות באירוע כזה גרנדיוזי של עולם האופנה הצרפתי? בסוף נסעתי. ולא רק אני. בין היתר הגיעו לפריז במיוחד כל האחיינים שלו וילדיהם, וגם ריטה והמנהלת שלה רוני ארדיטי, העיתונאית ליסה פרץ, הבמאי שלומי אלקבץ, רני והילה רהב ועוד.
תצוגות אופנה בפריז הן חתיכת דבר. ובמיוחד תצוגה דרמטית שכזאת, שסוגרת את שבוע האופנה ומפגישה פוליטיקאים וסלבריטאים. באולם ענק בלב המארה, התאספו כמה אלפי אנשים שזכו בהזמנה, וחיכו בגשם שטפטף בעדינות עד שהשומרים יפנו את הקהל מהתצוגה הקודמת וינקו את האולם. בפריז לוקחים מאוד ברצינות את הניקיון בתצוגות אופנה. מרגע שהאורחים התחילו להיכנס לאולם, החלו להסתובב ביניהם עשרים בחורים עם סלוטייפ מודבק על ידיהם, שעברו כל הזמן ואספו כל פיסת לכלוך שראו, כדי שהשטיח השחור שהוכן במיוחד לא יראה מלוכלך. שמפניה מצטיינת זרמה כיין וגם אקלרים טעימים.
תצוגות אופנה הן עניין מאוד מעמדי. ההושבה לפי שורות היא מפגן כוח ותחרות על פרסום. השורה הראשונה, זו שמתחככת במסלול, היא לא רק החשובה מכולן. אורחים שישבו בה רשומים בשמם הפרטי על הכרית הקטנה שמחכה לישבנם. החל מהשורה השנייה זה כבר רשום לפי מספרים. ובכל זאת השורה השנייה היא גם מאוד נחשבת, שם יושבים האורחים החשובים שאינם מעניינים את צלמי העתונות. נניח מנהלת האופרה של פריז, או שרה אנדלמן הבעלים של חנות האופנה המיתולוגית "קולט".
את האורחים מישראל חילקו לשתי קבוצות בשני צידי האולם הענק, וכך יצא שישבתי בשורה השנייה, בין ריטה לקרן אן, שתי זמרות שאני הכי אוהב. את הרגליים חיככנו בגב של גוטייה. אז אנחנו אמנם היינו בשורה השנייה, אבל תדעו שגם בשורה הראשונה יש מעמדות. נעמי קמפבל למשל, הגיעה כשכולם כבר ישבו. כדי שיהיה לה מקום, הגיעה לפניה משלחת של מארגנים ויחצנים שפשוט הזיזו קצת את גוטייה והבחור שבא איתו ומצד שני את ריק אוונס והמוזה שלו, כדי שיהיה מקום לישבן הלוהט של קמפבל. אגב, היא נראית מדהים.
התצוגה עצמה הייתה מאוד מרגשת. בפתיחתה שמעו את קולו של אלכס מדבר על אלבר, ואז בזו אחר זו יצאו כמעט 60 דוגמניות, כל אחת בבגד שהוכן במיוחד. היפה מכולם היה מעיל/שמלה שעיצב הבלגי דריס ואן נוטן, בגד אדום שעליו נרקמה ביד (!) דמותו של אלבר, שהפכה עם השנים איקונית בזכות הפפיון הקבוע והנעליים שאותן נעל בלי גרביים. רבות מהדוגמניות שעלו על המסלול נעלו נעלים גבריות בלי גרביים.
מרגע שזה מתחיל, זה הולך ממש מהר. בזו אחר זו טופפו על המסלול הדוגמניות שייצגו בתי אופנה ומעצבים שונים. ובהתאם לרוח הזמן היו ביניהן שתי נשים יפהפיות אך מבוגרות, ואישה אחת גדולת מימדים. באזכרה כמו באזכרה, המארגנים ובראשם אלכס, החליטו לא להיות קטנוניים והזמינו גם את בית האופנה לנוון, שאותו הפך אלבר לסיפור הצלחה עצום, וממנו נפרד באופן צורם. בחלק השני של הערב הוצגו בגדים חדשים של AZ Factory, המותג החדש שיצר אלבר ושאותו לא הספיק למעשה לייצב בשוק האופנה, ולא ברור אם ישרוד את מותו.
תמונת הסיום החגיגית היתה די מדהימה. מסך ענק נפל ברעש לרצפה ואז התברר שעל כל הקיר של האולם, הועמדו 60 הדוגמניות שייצגו את בתי האופנה השונים, זו לצד זו, כמין חלון ראווה ובאמצע תמונתו של אלבר, שהיה לא רק כישרון על אלא גם איש ממש חמוד, כשהוא מחייך חיוך ענק. תותחים ירו קונפטי, ואני התחלתי לדמוע. בקטנה. בלי שאף אחד יראה. כי בסוף, לא משנה כמה דוגמניות ובגדים יפים היו שם, זה היה טקס אזכרה לאיש שאהבתי מאוד, והדמעות הן באות מעצמן.
וזהו. חצי שעה וכל העסק נגמר. אלכס, שהוא ממוצא קוריאני ואיש מאוד גבוה, עמד בצד וקיבל את זרם האורחים שהרגישו צורך לדבר איתו. ברמקולים התנגנה מוזיקה חזקה ופה ושם אנשים רקדו, אבל כמו תמיד בתצוגות, רוב הקהל מתפזר במהירות, אוסף את התיק הקטן עם המתנות ונעלם לתוך הלילה.
למחרת אחרי הצהריים נפגשו כל בני המשפחה והחברים שהגיעו מישראל לקוקטייל במלון מוריס. הזדמנות להיזכר בעברית באלבר שכולם כל כך אהבו. במיוחד האחיינים והאחיינית, שהיו לאורך כל השנים בקשר טלפוני יומיומי איתו, והחברות הטובות שליוו אותו לאורך השנים. המפגש אמנם נערך בחדר האירוח של מלון מפואר שאלבר מאוד אהב, אבל היה דומה יותר לאירוע זכרון שבו אנשים שאהבו מישהו באופן אישי, נזכרים בו ונפרדים ממנו.
יצאתי משם, מהמלון מוריס, נשמתי את האויר הקריר של בפריז והרגשתי שנפרדתי מאלבר כמו שצריך. עליתי על אופניים חשמליים וחזרתי לחדר במלון. מחר אהיה על המטוס הביתה, לתל אביב.