הרבה דיבור היה השבוע סביב התכנית "פנים אמיתיות" של אמנון לוי, שהוקדשה לחינוך המקצועי. אם לסכם את הפרק במילה אחת, הדיון הוא על "הסללה". זו מילה שתיכף תהיה מרכזית מאוד בדיבור. הסללה היא הדרך החדשה לתאר אפליה מובנית, גורל שנחרץ מראש.
הביקורות כרגיל התחלקו בין אלה שאינם מבינים מה הבעיה, הרי לשיטתם לכולם בישראל יש הזדמנות שווה, לבין אלה שמבינים שהסיכוי של אדם לפרוץ קדימה מתוך סביבה ענייה הוא קטן, לפעמים כמעט אפסי.
בתכנית הרדיו החדשה של מרגול, ברדיו לב המדינה, היא שוחחה עם אמנון לוי. התכנית הזאת, "תכזינה", שאותה היא מגישה לסירוגין עם רון כחלילי וד"ר האני זביידה, הפכה תוך זמן קצר לבמה מרכזית של הדיבור החדש על השד הישן. מידי יום טוחנים שם אפליה, ונכנסים בכל הכוח בשיטה. זה רק עניין של זמן עד שהתכנית הזאת תהפוך לאייטם מרכזי בתקשורת המקומית. בשיא הריאיון הטיחה מרגול בכחלילי ולוי, את העובדה ששניהם "השתכנזו" להרבה מאוד שנים, ורק בעשור האחרון חזרו למקורות. שניהם, כל אחד בתורו, הודו בהכנעה בעובדות וניסו להסביר מה ולמה.
בית יהודי יש, מה עם בית מזרחי?
הנה משהו שכתב בפייסבוק אחרי התכנית איש צעיר ומצליח. הוא מתאר אירועים מסוף האייטיז, לא משנות החמישים: "יגידו לי הנה, אתה לא הוסללת. ומי שרוצה יכול. אני רק אזכר בכל המחמאות שקיבלתי מהמורים בכיתה א׳ ועל התעודה המעולה וללא רבב איתה סיימתי את השנה ואיך בכיתה ב׳ חולקנו להקבצות ואני, הפלא ופלא, מוצא את עצמי בהקבצה ב׳. אני? לא אני. ביום הראשון הסתגרתי בשירותים של בית הספר, כך גם ביום השני, השלישי והרביעי עד שהחלטתי שאני פשוט נכנס לכיתה בה מלמדים את הקבצה א׳. איכשהו זה עבד, לא שמו לב ואני פשוט פתרתי תרגילים ומבחנים בהקבצה א׳ - עד שעלו עליי, אבל אז כבר הוכחתי שאני מתאים להקבצה א׳ ונתנו לי להישאר. מה יעשו ילדים עם אופי קצת פחות תחרותי משלי?".
בשבוע שעבר כתבתי כאן שמרצ היא מפלגה אשכנזית ומיד הסבירו לי שהיא לא. יש מזרחי במקום ריאלי אחד (!) ושניים בעשיריה. כמובן שמרצ היא מפלגה אשכנזית. כמו המחנה הציוני, הבית היהודי ויש עתיד. הדיון הזה על מפלגות אשכנזיות ולא אשכנזיות הוא אחד המעניינים. כי הרי גם אמנון לוי וגם רון כחלילי לא מייצגים את הציבור המזרחי הגדול. כל קבוצות הקשת המזרחית לסוגיהן, וכל החבורות שסביב אורטל בן דיין, שלומי חתוכה, רועי חסן ואופיר טובול, אם למנות כמה פעילים בולטים, אינן רואות במפלגות האלה בית.
ביום רביעי שוחחו מרגול וכחלילי עם שלי יחימוביץ'. זה היה ראיון אוהד במיוחד, כולל זה שהם הסבירו לה שבעיניהם היא מזרחית. בשלב מסוים עלתה השאלה למה מזרחים אינם מצביעים למפלגת העבודה. לאף אחד לא הייתה תשובה חוץ מאשר להגיד שהמושג מזרחיים הוא חמקמק כי הרי מה זה בעצם מזרחי? ומי נחשב מזרחי? ומה עם כל בני התערובת? והאם כשאנחנו אומרים מזרחי אנחנו בעצם מתכוונים לתושב עני מעיירת פיתוח. וכן הלאה.
לא רק אשמת האשכנזים
בדרך כלל נוטים להאשים בהכל את האשכנזים. ובצדק. אבל נדמה לי שאם רוצים להתקדם, הגיע הזמן להאשים גם את הפעילים המזרחיים – הרי גם הם לא במיוחד אהודים ברחוב המזרחי. הם נחשבים שם שמאלנים מידי, אוהבי ערבים, אוהבי עובדים זרים. הסדרה המצוינת של רון כחלילי "ערסים ופרחות" לא באמת חצתה את גבולות ערוץ 8 ועוררה הדים בעיקר בקרב המתווכחים הקבועים מהמילייה של כחלילי עצמו.
נוצר מצב לא הגיוני שהפעילים המזרחיים המיליטנטים, הם מין אי בודד של עוינות. לא אהודים על ידי המזרחיים ולא אהודים על ידי האשכנזים. ב"תכזינה" זה מאוד בולט שמרגול, כנציגה העממית, יודעת לדבר עם הקהל הרחב, בזמן שהפרטנרים שלה קצת מבהילים את הציבור שלהם. נדמה שברגע הזה בזמן, אם רוצים לחולל מהפכה אמיתית, יצטרכו הרון כחלילים ומרצ ללמוד לדבר אלה עם אלה. למעשה זה כמעט הפתרון היחיד.
זה כבר לא יקרה בבחירות האלה, אבל צריך לחשוב קדימה. אם הקהל של מרצ הוא באמת פתוח ונאור כמו שהוא מציג את עצמו, הגיע הזמן שהוא יאמץ את המזרח האמיתי, הפשוט והעממי. ואם הפעילים המזרחיים באמת רוצים להביא לשינוי ולא רק לקשקש, הם חייבים למצוא לעצמם מפלגה, ולהתחיל להשפיע על הקהל שהם כביכול מייצגים.