המשטרה נוהגת לעדכן באירועים מהסוג הזה את כתבי המשטרה בהמון פרטים צבעוניים, שמטווחים באופן שהופך מיד לשמועות בומבסטיות. אני לא יודע איך להגיד באופן עדין שזה מאוד מאוד לא בסדר, ומעוות. הבוקר למשל קיבלתי עשרות הודעות SMS בגלל מעצרו של בכיר בקהילה. לא שזה הבהיל אותי, אבל נדמה לי שהמשטרה בכל זאת צריכה להבדיל בין שמירת החוק והטירוף שיש לכמה מהבכירים בכל הנוגע לנראות תקשורתית.
הרצח בבר נוער הוא סיפור מחורבן. ניר כץ וליז טרבושי, נרצחו סתם ככה, על לא עוול בכפם, בגלל שהיו שייכים לקהילת הלהט"ב. כך שלא משנה מה גרם לרוצח להחליט שבא לו לרצוח. גם אם נכונות השמועות הגרועות מכל, במקרה הכי קיצוני זו פרשת עמי פופר חדשה. אדם שלטענתו מישהו פגע בו, הולך ורוצח אנשים שדומים למי שפגע בו. אין שום דרך אלא לקרוא לזה פשע שנאה. המשטרה משחקת כאן מלוכלך ומטופש. חבל.
נשק חדש לאויבי הקהילה
בזמן ששורות אלה נכתבות, אין לי עובדות, רק קטעי סיפור. אני יודע מי הבכיר בקהילה שנעצר. הגיעו אלי בווטסאפ תמונות של העצורים מבית המשפט, וקטע יו טיוב שמיוחס לאחד החשודים ברצח. כדאי לזכור שבעידן הזה החסיונות למיניהם, ואיסורי הפרסום, מאוד קשים לאכיפה. ולא ברור בדיוק על מי הם אמורים להגן. אני יכול לשרטט לעצמי כמה אופציות של מה קרה, אם קרה.
אני לא יודע מה גרסת המשטרה לגבי האירוע שבגללו לטענתם נולד מה שהם קוראים "אירוע נקמה". אני כמובן מקווה שהאירוע עצמו הוא תמים ואין בו שום אלמנט פלילי. אבל ייתכן שיתברר שהיה בו, וייתכן שבסופו של דבר הוא יחזיר לדיון את הקלישאה לגבי הומואים מבוגרים – אבל מדובר באחד מכלי הנשק האחרונים שנותרו לשמרנים או לקבוצות דתיות כדי לנפנף ולהפחיד במאבקן נגד הקהילה הגאה.
"בוא נעמוד באור ולא בצל"
דבר אחד ברור. לא משנה מה היה המקרה שהוביל לרצח, חלק מהבעיה היא מה שאנחנו מגדירים במילות השיר המפורסם "באור ולא בצל". הפחד, ההסתרה והסטיגמה מובילות רבים, ובעיקר אנשים צעירים, להתמודדויות מסוכנות ולא נעימות עם הדברים שהם מגלים על עצמם בגיל ההתבגרות. הצל הוא המקום שבו מתקיימים דברים ללא פיקוח, הרחק מהעיניים שצריכות להשגיח.
הבכיר בקהילה, עוסק כבר הרבה מאוד שנים בפעילות עם נוער להטב"י ולא להטב"י, חלקו הגדול נוער בסיכון. זה עולם מורכב, שנמצא בחלקו הגדול מעבר לקו שבו מטפלים הארגונים הרגילים. זה האזור שמעבר לאיגי, ארגון הנוער הגאה. לטוב ולרע.
אני כמובן מקווה שבסוף יתברר שלא מעשה פלילי הוביל לרצח נורא. אבל אם כן ואם לא, ייתכן שזו תהיה הזדמנות לקהילה, דווקא על רקע ההצלחות של הזמן האחרון, להיות אמיצה יותר בענייני בדק הבית.
נצטרך להודות בפני עצמנו שעולם האינטרנט מאפשר יותר ויותר סוגי מפגשים לא נאותים. וגם נודה שהקהילה, מסיבות שונות, אינה נוטה להילחם בתופעה הזאת ביד מספיק קשה. יש הרבה עניינים שקשורים בפריצות מינית, שימוש בסמים ואלכוהול, ושאר התנהגות חבריות שאולי הגיע הזמן להתמודד איתן באומץ.
למי יש מצב רוח למצעד?
אני מודה שמהבוקר אני בעיקר מדוכדך. איך שזה לא ייגמר, מדובר בטרגדיה. במקרה שיטיל כתם על הקהילה, ויציף שוב את הפחדים הקמאיים שיש לחלק מהאנשים מהאוכלוסייה הגאה.
אני כותב את המשפטים האלה, שיש בהם כאילו התנצלות ומיד מרגיש צורך להתנצל על ההתנצלות. כי באמת דווקא בסוף השבוע הזה בא לי לחגוג. בא לי להתרגש מנאומים של השרים יאיר לפיד, לימור לבנת, ציפי לבני ויעל גרמן, לשמוח עם חברי הכנסת שלי יחימוביץ', זהבה גלאון, דב חנין וכמובן ניצן הורביץ' ויניב וייצמן, ועם ראש העיר האהוב שלנו רון חולדאי, שכולם יבואו לגן מאיר. ואחר כך לצעוד לים כדי לפגוש את בר רפאלי ועומר אדם.
זה אמור היה להיות סוף השבוע שבו נתגאה כל כך בגיבורים שלנו שכולכם מכירים ואוהבים, שאמנה כמה מהם לפי סדר הא'ב': דנה אינטרנשיונל, קורין אלאל, אורנה בנאי, מיקי בוגנים, עברי לידר, עופר ניסים, הראל סקעת, אסי עזר, רונה קינן, אביעד קיסוס, שירזי וגילי שם טוב. וזה יהיה, כך נקווה, סוף שבוע סביר. האמת, לי כבר אין כל כך מצב רוח, אבל אני אמשיך לשאת ראש בגאווה. ככה חינכו אותי בבית.