זהו. אפשר לנסות ולהחזיר את החיים הרגילים. לעורר את השוק, לסדר הכנסות והוצאות. לייצר שוב עסקאות, עבודות, פרויקטים, דברים שאנשים יכולים להתפרנס מהם. המלחמה נגמרה, חוזרים לשגרה הקטנונית, שבה ענייני השלום והביטחון, הם רק סעיף בסדר היום, לא בהכרח סעיף מעניין.
עכשיו הזמן ללקק את הפצעים. כי המלחמה הזאת הייתה הרבה יותר קשה ממה שכולנו מודים. לא במובן הצבאי הרגיל, שבסך הכל התנהל כצפוי, אלא במובן ההתמודדות עם הדבר עצמו - עם התמונות, המראות, התחושות, הדעות השונות.
מלחמת 2014 הייתה אירוע פומבי לגמרי, שבו כל טיל שנורה לישראל או מתפוצץ בעזה הופך לתמונה בהירה שאי אפשר להתעלם ממנה. זה לא משנה מה הדעה שלך, אף ישראלי לא יוכל להגיד בתום החודש הזה שהוא לא ידע או שלא אמרו לו. כבר ביום רביעי התחילו בחדשות ערוץ 2 לשדר כתבות מהמלחמה בסגנון "מחוברים". הכתבה הראשונה הייתה מאוד סטרילית. לא נראו בה פצועים או הרוגים, אבל אני מניח שגם זה יגיע. גם לריאליטי המלחמות יש רף שעולה בכל רגע.
העיניים של רועי פלס ז"ל לא יוצאות לי מהראש
באופן טבעי כשמתחילים להילחם, כל צד מתכנס בתוך עצמו. בזמן המלחמה יש מעט מאוד סבלנות לדיון. התמונות של החיילים המתים שלנו, יפי הבלורית והתואר, אוטמות באופן אוטומטי ומיידי את התודעה הישראלית לכל סבל אחר. וזה מאוד אנושי. לפני קצת יותר מחודשיים, ישבתי אצל חברים על המרפסת ושוחחתי עם הבן שלהם שבדיוק יצא לטיול אחרי צבא במזרח ועם חבר ילדות שלו שהיה עדיין חייל. לחייל קראו רועי פלס, והוא היה בדיוק כל מה שמקסים בצעיר ישראלי עם ברק בעיניים. בחור כריזמטי, מואר שכזה.
כשיש לך בראש את העינים של רועי שהכרת, הילדים בעזה, יותר מחמש מאות, שלא הכרת מהם אף אחד, הופכים למספר. ומותו של רועי לא רק מצער אלא מכאיב ומכעיס. ומאחר שברקע יש אזעקות, קל מאוד להאמין לכל מיני אגדות כמו הסיפור על מתקפת המנהרות על הקיבוצים שתוכננה לראש השנה, ובאופן כללי קל יותר להתפתות לטיעונים הימנים שבעצם הם אשמים. בהכל.
אבל כשהתותחים משתתקים, הכל נרגע קצת. כל אנשי המרכז הביטחוניסטים, והשמאלנים לייט, שבזמן מלחמה באופן אוטומטי נהיים אברי גלעד ועירית לינור, יכולים להיזכר מה הם חושבים באמת. מה הם חושבים על התנחלויות, על פתרון שתי המדינות, על שלום בכלל. ואז אפשר קצת להרגיע עם ההפחדות. הם בנו מנהרות במקום מלונות. הם רוצים להשמידנו. הם ארגון טרור. קראתם את האמנה שלהם.
בין גדעון לוי לרוני דניאל
עכשיו באווירה קצת יותר רגועה, מותר לשאול את השאלות הישנות והמשעממות מפעם. השאלות האלה שהפכו את השמאלנים לנודניקים בעיני העם ובעיני עצמם. למשל מה בכלל הרווחנו מהמלחמה הזאת? האם אי אפשר היה לדבר עם החמאס לפני שנה או שנתיים? האם אי אפשר היה למצוא מתווך הגון ולנסות לסיים את הסכסוך באמת כבר לפני חמש שנים? אחרי המלחמה הקודמת?
אולי אפשר לחזק באמת את ראש הרשות הפלסטינית. או שאולי התשובה הציונית ההולמת תהיה עוד בנייה ביהודה ושומרון. למה יש לי תחושת בטן כזאת, שבזמן המלחמה, אם נבדוק את הדברים, נגלה שבממשלה, ובמיוחד במשרד השיכון, אישרו ליישובי יהודה ושומרון את כל מה שחיכה בערימה על השולחן של השר אליצור?
בזמן מלחמה, כשהפחד גדול, ופתאום נדמה שזה לא ייגמר לעולם, והאויב חזק ורציני ממה שציפינו, קל להבין את הצורך של אנשים להתלכד סביב הלוחמים, וסביב הרצון שננצח. אבל עכשיו, כשאין יותר מלחמה, ואתה רואה את התמונות מעזה, איך השטיחו שם שכונות שלמות והפכו אותן לערי רפאים, מותר לשאול איך בכלל התגלגלנו לשם. ומותר גם להגיד שגדעון לוי לא ממש טעה. ושאולי טוב שלפחות עיתון "הארץ" הראה את התמונות האלה, כי אחרת הכל היה רוני דניאל, שרק אתמול עוד שמעתי אותו כועס ומסביר שאם יצטרכו, נחזור לעזה בלי למצמץ!!!
אין דרך להגיד את זה בעדינות. מלחמות לא פותרות שום דבר. וניתן למנוע אותן. כולם אומרים ש"העולם כולו נגדנו", וזה הכל נכון וטוב, אבל בסוף הדברים הרי מסתדרים בשיחות שלום. ברור שקשה למנוע את המלחמה כמתחילים לירות טילים על אשקלון. ולכן אני מציע, באופן תמים ונאיבי, שהשיחות הפעם יהיו אמיתיות ורצינות, וראש הממשלה באמת ירצה להגיע לשלום כולל, ולא רק לרצות את האגפים הימנים הסהרוריים של הכנסת. אבל זה הרי לא יקרה.
לכן אני פונה אל כל הנשים מצפון תל אביב שסיימו להכין קציצות, וכל הגברים שהעלו פוסטים פטריוטיים, ומזכיר להם שהם לא יכולים לחזור עכשיו סתם ככה להרים פרויקטים ולנסות להשיג את כל הכסף שהתאדה בחודש האחרון. כל האנשים האלה ששנאו החודש את גדעון לוי, אבל מבינים שהיה לפחות משהו בדבריו, לא יכולים עכשיו לשחק כאילו הכל כרגיל, ולתת לרוח הימנית הרעה לנהל את העניינים באופן הבלתי מעוניין בשלום שבו היא מנהלת אותו.
כלומר הם יכולים לנסוע מהר לחופשה, אולי להמיר את החופשות שבוטלו ביולי, בחופשה בחגים. אבל הם לא יכולים להדחיק כי המלחמה הבאה תבוא הרבה יותר מהר והיא תהיה עוד יותר גועלית. וגם גדעון לוי יהיה עוד יותר קיצוני, ועוד יותר צודק, אם בכלל יתנו לו לפתוח את הפה.