המקומון "זמן השרון" של "מעריב" התממזר השבוע והפגיש לראיון שלושה חברי כנסת. דני דנון מהליכוד, רוברט אילטוב מישראל ביתנו ויוחנן פלסנר מקדימה. שלושתם טענו כי מעולם לא עישנו ג'וינט ובתמורה הוצגו כבעלי דעות פוליטיות שונות, למרות ששלושתם – אין דרך עדינה לומר זאת – ימניים. אפשר כמובן להסביר שדנון ואילטוב קיצונים יותר מהאנשים שחושבים שיש להוציא כבר את המילה "כיבוש" מהשפה ולהשתמש יותר במילה "שחרור", אבל גם פלסנר, האיש שהסביר שחנין זועבי היא "רווקה בת 38, נראה איך מתייחסים אליך שם?", הוא לא איש שמאל, אלא במקרה הטוב מרכז-ימין. אני מנדנד עם שלושת חברי הכנסת האלה כדי להדגים שוב את השינוי העמוק שחל בישראל, שבה גם מה שנחשב למרכז הוא למעשה ימין, ולא מרוכך במיוחד.
גם ציפי לבני היא אישה ימנית. לפחות במקור. אבל למרות שדעותיה בענייני הסכסוך הישראלי-פלשתיני רחוקות מאוד מהשמאל והיא בעלת תפיסת עולם ביטחוניסטית מובהקת, לבני הצליחה בשנים האחרונות למצב את עצמה כאלטרנטיבה אהובה על אנשי מרכז ושמאל רך. היא הצליחה לעשות את זה בעיקר בזכות אישיותה.
בעולם המשמים של הפוליטיקה הישראלית, לבני חריגה. אישה חכמה, חריפה, מהירת קליטה, נחמדה, אמיתית, והכי חשוב, היא כנראה אדם ישר. בכל שנותיה כפוליטיקאית מפורסמת לא דבק בה מעולם רבב של שחיתות גועלית. בישראל 2012 זה לא מעט. זה המון. לבני אולי עשתה טעויות מאז הבחירות האחרונות שבהן זכתה להיות הסיעה הגדולה בכנסת, אבל הטעויות האלה שעלו לה השבוע בתבוסה בבחירות הפנימיות בקדימה, לא ישנו את העובדה שהימצאותה בפוליטיקה הישראלית לא עושה בחילה. להפך. היא עושה טוב.
איך אומרים תודה להומואים?
בישורת האחרונה של בחירות 2009 התברר לפתע שהמוני הומואים מתל אביב מתגייסים בכל הכוח לעזור לה. אני לא יודע אם זה יפתיע מישהו, אבל המיינסטרים של קהילת הלהט"ב, ובעיקר המיינסטרים ההומואי, כבר מזמן שאינו שמאלני כפי שנהוג היה לחשוב. הגוש הגדול של גייז מהמעמד הבינוני-עירוני, כמו המעמד הבינוני העירוני כולו, נח כבר שנים בין המרכז לימין, איפה שרוב העם נמצא. לבני נראתה להם בדיוק כל מה שהם לא אוהבים בביבי ובליכוד המסורתי, ועל רקע תחושת האופוריה "מחליפים את השלטון" יצאו מלא הומואים להתנדב עבורה.
לבני שלא ממש התמצאה אז ברזי הקהילה הלהט"בית, זרמה עם התופעה בשמחה. אחרי הבחירות, כשהתפנתה לבדוק מה ואיך קרה, ביקשה להיפגש גם עם נציגים מהקהילה כדי להבין מה הם רוצים ממנה. הפגישה ההיא, שבה השתתפתי, היתה קצת מצחיקה. ללבני לא היה מושג איך להודות להומואים. היא הכינה שיעורי בית וניסתה להבין אילו חוקים היא אמורה לקדם, ומיד גם הסבירה שהיא לא רוצה להבטיח כלום שלא תוכל לעמוד בו.
רגע לפני שהיא השתנקה, הרגענו אותה והסברנו לה את התורה בפשטות. "אנחנו לא צריכים ממך שום דבר מראש", אמרנו לה. "כשיעלו חוקים לדיון או כשתהיינה מחלוקות שקשורות לקהילה, את תביני לבד מה אנחנו רוצים ואם את יכולה לתמוך בנו". בשלב הזה לבני קצת איבדה אותנו. "אז מה בכל זאת אתם רוצים?", היא שאלה בייאוש.
אני התנדבתי להסביר: "שתהיי נחמדה אלינו ותכבדי אותנו בנוכחותך. את ראש האופוזיציה. לנו יש חג גאווה וכמה תאריכים לאורך השנה שבהם אנחנו מציינים כל מיני דברים. כל מה שאת צריכה זה לבוא לאירועים האלה ולדבר יפה. זה הכל". "זה הכל?", לבני נראתה מופתעת, "זה ממש קל". "כן, זה הכל, אבל זה לא כל כך קל", אמרתי. "רק לשם המחשה, לפני פחות מעשור, כשאהוד ברק היה ראש הממשלה, הוא אפילו לא הסכים לשלוח מכתב ברכה ליום הגאווה". לבני הבינה את המסר. מאותו רגע היא הפכה לאורחת קבועה בכל אירוע חשוב של הקהילה. ועם הזמן הפכה לחברה אמיתית.
עם כל הכבוד ליחימוביץ' והורביץ
הנאומים שלה באירועים האלה היו תמיד שנונים, מדויקים, ואפילו מצחיקים. באחת הפעמים היא שאלה, "אני לא מבינה, יש יום האישה, יום המשפחה, למה אתם צריכים חודש גאווה? לא מספיק שבוע?". אבל יותר מכל היה בנאומים שלה חום, של פוליטיקאי שהפנים את העובדה שכדי לקבל באמת את הקהילה הזאת צריך להפסיק להתנצל ולהתבלבל ובאמת להתייחס אליה בנון-שלנטיות. לצערי הרב, לבני לא ידעה איך להמשיך ולהשתמש באהדה הרבה של הקהילה אליה, ולרתום אותם לבחירות הפנימיות בקדימה. אולי ההישג הגדול ביותר שלה היה לפני שבוע, כשהמתחרה שלה שאול מופז, נפגש בלשכתו עם נציגים מהקהילה כדי להבין איך הוא יכול להתיידד עם ההומואים.
וכך, ביום רביעי, התעוררה הקהילה ההומואית די המומה, כשהתברר שלבני לא תוביל יותר את קדימה. במושגים פנים-קהילתיים זאת רעידת אדמה קטנה. כי מהתרשמות שלי, לבני היא עדיין הפוליטיקאי שיכול להביא הכי הרבה קולות מהקהילה בבחירות. יש כמובן הערכה רבה לשלי יחימוביץ', ניצן הורוביץ ודב חנין, אבל המיינסטרים ההומואי היה מעדיף להצביע למפלגה שלחלוטין לא מזוהה עם השמאל, ולפוליטיקאית כמו לבני.
לא ברור מה לבני תבחר לעשות בעתיד הקרוב. אבל כדאי שיידעו כל מי ששוקלים אותה עכשיו, שההומואים מאוד אוהבים אותה, ומעבר לכוח המספרי שלהם בקלפי הם ישמחו להתגייס עבורה, בקונסטלציה הנכונה ולייצר עבורה באז. זה עבד לא רע ב-2009. הבעיה היא רק שלבני תצטרך למצוא לעצמה מקום נכון ומוצלח. בתור מס' 2 מוחלשת ומושפלת של מופז זה בטח לא יילך, אבל יש עוד אופציות. כמה חבל שמפלגה שינהיגו ביחד לבני, שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון היא לא רעיון ריאלי. שלוש הנשים המרשימות האלה היו יכולות לייצר כאן ביחד מהפכה אמיתית. כלומר בחלום שלנו.