זה היה השבוע הכי פוליטי שהיה לנו מזה זמן רב. שבוע קצת מבלבל כי הפוליטי, אולי חוץ מהפגנת האתיופים נגד גזענות, היה גם מאוד רכילותי, סלבריטאי, מערבב בין עיקר וטפל. אז איפה עובר הקו בין פוליטיקה לרכילות? ומה יותר מעניין? רגע, האם עינת שרוף תהיה שרת התרבות של יאיר לפיד? או שעלינו להתרכז בשאלה מה חושב לפיד על החמאס, האם גם הוא בטוח שאסור לדבר איתם לעולם? ואולי סתם נעשה לייק לליהיא לפיד שכתבה קטע חמוד בבוקר שאחרי, על איך הפפראצי תפסו אותה יוצאת מהבית בטרנינג קרוע ומהוה? הנה יש לנו שרי בלייר ישראלית.
המקרה של נועם שליט מטשטש עוד יותר את הגבולות. כולנו מרגישים אליו כאילו היה בן משפחה או לפחות חבר קרוב. גלעד הוא הבן/ אח/ חבר של כולנו. כל כך הרבה זמן עסקנו בו וחיכינו לו, ואת היום הזה של שידורי הטלוויזיה לרגל הגעתו, כולל החיבוק עם ביבי, לא נשכח לעולם.
ופתאום נועם מצטרף למפלגת העבודה, הוא יעזור לשלי יחימוביץ' להביא עוד מנדטים, שזה כיף לכל מי שחושב שמפלגת העבודה היא נהדרת, וקצת מתסכל לכל מי ששונא את מפלגת העבודה. אז אפשר להמשיך לברך או לקלל, למרות שאף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה כישוריו הפוליטיים והביצועיים של האיש החרישי הזה, או מה הן בדיוק דעותיו. ובעיקר האם העובדה שהוא יהיה חבר כנסת תאפשר לעיתונאים לבדוק איתו סוף סוף בפומבי ובגלוי את הרכילות הלוהטת שכולנו שמענו, אבל אף פעם אסור היה להגיד בקול רם.
שבוע הלסביות בערוץ 2
קבלו אנקדוטה מחממת לב. ביום ראשון התקיים ערב להקמת העמותה ע"ש תת ניצב ליאור בוקר, שנספה באסון הכרמל. אשתו המרשימה נאווה הפכה חצי עולם כדי לארגן את האירוע המרשים שבו השתתפו בין היתר רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו והשרים אלי ישי, עוזי לנדאו, יצחק אהרונוביץ' וישראל כץ. מולם שרו בהתנדבות רבים וטובים, ובהם גם שירי מימון ושמעון בוסקילה, אברהם טל והכל עובר חביבי. אגב, איש מהשרים לא הסכים לנאום באירוע, והם ישבו כל הערב בנימוס בלי לקבל תמורה להגעתם. לא שהם נהיו פתאום צנועים - הם פשוט מפחדים שבני המשפחות השכולות יקללו אותם.
ראשון הזמרים היה הראל סקעת. לפני ששר את שירו "אפילו ששריפות", הוא הסביר שזה היה ה-שיר של פאבי בוהדנה, שנשרפה בכרמל, ובת זוגה. הן אהבו לשים אותו ואז לרקוד סלואו בסלון, עד כדי כך שמשפט מתוכו נחקק על קברה של בוהדנה. סקעת יודע שלרחלי אלגבסי, האלמנה שנותרה עם שלושת ילדיהן, יש קצת צרות עם משרדי הממשלה. אז הוא סיפר את הסיפור וביקש יפה שהמדינה תכיר באהבה שלהן. את כל זה הוא עשה כשממש מול אפו יושב אלי ישי שבטוח בלע רוק. סקעת כמובן זכה על כך לאייטם בוואלה סלבס, למרות שזה מעשה לגמרי פוליטי. אין בו שום רכילות. יש בו רק נחת.
שלא לדבר על שבוע אורנה בנאי ב"מצב האומה". נדמה לי שמאז הקמת ערוץ 2, לא נאמרה בו המילה "לסבית" כל כך הרבה פעמים כמו בשתי התוכניות ששודרו מאז יציאתה מהארון. כן, זה בהחלט התחיל כאייטם רכילותי, אבל בנאי, כמו שתמיד קיוויתי, לא יצאה מהארון כדי להתחבא בבית, אלא נעמדה ישר מול כל כיתות היורים האפשריות. בגבורה ובגאווה היא משתפת פעולה עם כל מי שרוצה לספר עליה בדיחות. זה מצחיק, כי היא תמיד מצחיקה. זה פוליטי, כי להיות פתאום ה-לסבית של המדינה זה משהו שדורש אומץ לב. וזה נהדר כי בנאי היא ההוכחה שהדיבורים על לסביות מקצועיות והומואים ש"לא רוצים שיזכרו אותם רק בגלל שהם הומואים" הם קשקוש ארוניסטי מיושן.
אנסטסיה, תני כוס מים לאפיפיור
האם מישהו יזכור בעוד שנה את חברת הכנסת הנהדרת אנסטסיה מיכאלי רק בגלל שהיא שפכה על מישהו כוס מים? ברור שתמיד נזכור שהיא אימא נהדרת לשמונה ילדים, שהיא מאוד פעילה בשליחת מיילים ודיווח על פעילותה, ובעיקר שהיא בעלת סט דעות הכי דוחה שמצליח להפוך אותה לאדם מכוער, בלי קשר לעיניים היפות שלה או לשיער הבלונדיני. אז היא שפכה כוס מים? צריך בשביל זה למחוק לה את כל הישגיה? אבל אני מצאתי בשבילה דרך להחזיר את חובה לחברה. תהיו איתי רגע.
תרשו לי לסיים בקללות. אני שונא את האפיפיור בנדיקטוס ה-16, הנודניק הזקן עם השמלות המכוערות, שמחפה ביחד עם חבריו על מלא כמרים פדופילים שנטפלים ברחבי העולם לילדים. השבוע בפגישה עם דיפלומטים הוא טען שוב שנישואים חד מיניים הם "איום על עתיד האנושות". הייתי שופך עליו מים בעצמי, שלא לומר יורק עליו. אבל אני אהיה עסוק השבוע. אז אם אנסטסיה רוצה לכפר על מעשיה, אולי שתיסע בחופש שלה מהכנסת לוותיקן ותשפוך עליו כוס מים. אני מציע שתיקח איתה מישהו מגיא פינס כדי שיתעד אותה. אני מבטיח לה בתמורה ריהביליטציה שלמה, וגם לדבר עם איווט שלא יזרוק אותה מהכנסת בקדנציה הבאה.