ההיגיון אומר שאירוע כזה אמור להיות הומה אדם ושמח מאוד. אבל המציאות לא תמיד משחקת לפי החוקים. והמסיבה של מרצ הייתה די עגמומית. לא הרבה מאוד אנשים הגיעו, ואלה שכבר טרחו היו הפרצופים שציפית לראות. התלהבות שתביא עמה מעגל שני, אנשים שמצטרפים רק ברגעי שיא, לא נרשמה. אבל כשעלו בסוף הורוביץ וזהבה גלאון לדבר, אי אפשר היה שלא להסכים איתם. כי אין מה לעשות, העקרונות של מרצ הם העקרונות הכי הגיוניים למצביע שמאל, ובוודאי למצביע שמאל להט"בי.
שבוע אחר כך, אירחו בבר השפגט, את ציפי לבני. זה לא שבאו לאירוע עם לבני הרבה יותר אנשים, אבל התחושה הייתה יותר אינטנסיבית. היה מתח באוויר, הייתה אנרגיה. האכזבה המסוימת באה בשלב השאלות והתשובות. מסתבר שבשנת 2013, הומואים לא מרגישים צורך לשאול דווקא שאלות על ענייני הקהילה.
למעשה, לבני לא נשאלה אפילו שאלה אחת שקשורה בקהילה. היא נשאלה מלא שאלות כלליות מאוד ומעורפלות, חלקן די משעמם יש להודות. האם זה אומר שקהילת הלהט"ב באמת הגיעה לרגע הזה שהיא סתם קהילה? או שאולי נעשה הנחה ונגיד שלבני תמכה בקהילה בארבע השנים האחרונות באופן מאוד מרשים ולכן איש לא חש צורך לשאול אותה שאלות קשות דווקא בנושא הזה.
אם כבר שמאלני, אז עד הסוף
אחרי שני האירועים האלה הגעתי איכשהו ללינק של mako שנמצא תחת הכותרת "למי להצביע? כך תדע איזו מפלגה הכי ראויה לקול שלך?". עניתי בריכוז על כל השאלות וגיליתי את מה שידעתי מראש. המפלגה שהכי קרובה לדעותיי היא מרצ, כשאחריה באות מפלגת העבודה ורע"ם הערבית.
ניסיתי להתמרד ועשיתי שוב את הסקר, כשהפעם אני עונה באופן יותר ממלכתי. התוצאה השתנתה מעט: במקום הראשון העבודה, במקום השני מרצ ובשלישי ציפי לבני. זה היה נחמד, אבל הבנתי שזה לא באמת אני.
הבעיה היא שמרצ אולי צודקת, אבל מתקשה למצב את עצמה ככוח מוביל. גם בשנים האחרונות, שבהן שלי יחימוביץ' עושה הכל כדי שמפלגת העבודה לא תיספר כשמאל, לא הצליחה מרצ לסחוף קהל גדול. להפך. גם עכשיו כשהיא מתחזקת מעט בסקרים, מרצ נראית כמו גוף קטן, שאינו חלק מהמשחק האמיתי. זה עצוב, אבל זאת האמת המרה.
זהבה גלאון וניצן הורוביץ הם אולי חברי כנסת מעולים, אבל כשזה מגיע לשלב המנהיגות הארצית, השלב שבו אתה צריך לסחוף קהל, הם נעלמים או נאלמים. ולא כל כך ברור למה.
תחשבו על החודשיים האחרונים. האם אתם זוכרים איזה אירוע שקשור במרצ? איזו אמירה? סקנדל? משהו? לא. בזמן שנתניהו שופך חרא על הראש של בנט ולפיד משתדל להעליב את לבני ככל האפשר, מרצ ממשיכים בקו הסולידי. הם אפילו לא ניסו פעם אחת ממש להבהיל, או לקלל, נניח כמו שש"ס קיללו את הרוסים. חבל. כי אם זה לא מביא קולות, זה לפחות עושה שמח. תראו את אלדד יניב.
כך יוצא שהרגע הזה, שבו אני רוצה להכריז כי אצביע מרצ בבחירות הקרובות לא יהיה רגע חגיגי וזוהר. זה רגע ללא קונפטי או שאגות שמחה. מקסימום אפשר לנגן ברקע שיר עגמומי של רונה קינן, שזה באמת מאוד יפה, אבל לא נותן תחושת ניצחון.
מירי רגב היא הפרצוף האמיתי של ישראל
אני מודה שהתלבטתי הרבה בין מרצ למפלגת "התנועה" של ציפי לבני, ואני מתלבט גם עכשיו. לבני היא בעיני המועמדת הטובה ביותר להתמודד מול נתניהו, ולפי הסקרים גם בעיני הרבה אחרים. אלא שבמצב הנוכחי יהיו לה 10-12 חברי כנסת, שחלקם ממש לא באים לי טוב בעין, כולל אלעזר שטרן המצנזר הנודע, שבחר לנהל מאבק פופוליסטי נגד ההשתמטות על הגב של אביב גפן ועברי לידר, כשהוא יודע שהוא עושה להם עוול, ולא אומר את כל האמת.
אילו הייתה באוויר תחושה שלבני יכולה לנצח אולי הייתי מתפתה, אבל במצב הנוכחי, שבו הגוש שלי מפוצל בין שלושה מועמדים להנהגה, כל אחד עם יתרונות וחסרונות, אני מעדיף לשים את הפתק שלי איפה שהלב שלי נמצא.
ההצבעה למרצ היא אולי לא סוחפת, אבל היא מבטיחה שהאנשים שלהם הצבעתי, לעולם לא יביישו אותי. הלב שלהם תמיד במקום הנכון. קודם כל בעד דיאלוג ושלום. אחר כך בעד זכויות חלשים ובזה נכללים בלי כל הדמגוגיה, גם העובדים החלשים, העניים והפליטים. מרצ היא המפלגה הזאת שהמצע שלה מייצג אותי כמו שאני, בלי שצריך להתכופף לשום כיוון או לקרוץ ולהגיד שנורא בא לי שגם מתנחלים יצביעו עבורנו.
השבוע בתוכנית "מצב האומה" ישבה באולפן מירי רגב, זחוחה כמו חתול שבלע דלי שמנת ועכשיו הוא שוכב בשמש ומנקה את עצמו. מירי רגב היא הפרצוץ של ישראל 2013, והאמת, אפילו לא הפרצוף הכי נורא. מירי רגב לפחות מבלבלת את הקהל, לאחרונה היא החליטה להיות הח"כית הכי בולטת בליכוד דווקא בתמיכתה בקהילה הגאה. אם נבדוק יחסיות, אולי היא עדיפה על איילת שקד ואורית סטרוק גם יחד. אבל עם תחרות הכישרונות הזאת אפשר לחכות לפברואר, לא צריך לשפוט בה עכשיו.
עכשיו אפשר ללכת לקלפי, ואם אתה שמאלני ציוני שעדין מאמין שכל הצרות מתחילות בכיבוש. מאמין שחייבים להגיע לשתי מדינות אמיתיות, ומאמין במשנתה של המייסדת המיתולוגית שולמית אלוני. אם אתה עדין זוכר מי היא אלוני, אין לך ברירה אלא להצביע כמו שהמצפון שלך אומר. וזה להצביע מרצ. הנה אמרתי.