האם הקשבתם במקרה לנאום שנשא נשיא ארצות הברית באו"ם השבוע? אני מניח שלא. במקרה הטוב קראתם קצת את הכותרות, אם כי לא באמת היו בנאום הזה כותרות. הנשיא הסביר בהרחבה מה הוא חושב שצריך לעשות כדי שהעולם שלנו יהיה מקום יותר טוב. הוא דיבר באופן אופטימי, מעודד ומרים, ועם כמות מאוד נמוכה של קלישאות.
ברק אובמה הוא איש מאוד חכם, ושלא כמו רוב הפוליטיקאים בעולם, תפיסת העולם שלו נאורה מאוד. אולי נאורה מדי בשביל העולם הזה. הוא הסביר שאנחנו בכיוון הנכון. יש פחות עוני, פחות דיכוי. יש טכנולוגיה ואפשרויות. כדי להתקדם הלאה, אסור לנו לתת לאנשים שמעוותים את הדת והפוליטיקה להיות אלה שנותנים את הטון.
שלא כמו הפוליטיקאי הממוצע, כשאובמה מדבר על נושא מסוים הוא מזכיר גם את העוולות והעיוותים שקיימים סביבו. את הקיצוניות הדתית, את הצורך של מדינות חזקות לפגוע בשכנות חלשות, וגם את הביליונים שחברות גדולות מעבירות דרך מקלטי מס, פשע שלטעמו צריך לתקן. הוא אפילו התייחס לפער הבלתי נסבל בין עשירים לעניים, שהיום הוא הרבה יותר בולט בגלל היכולת של כל אחד מאיתנו לצפות בכל סממני העושר בטלפון הפרטי שלו, בקליק אחד.
הדברים שלו היו מדויקים ופשוטים. למשל, כשדיבר על הסכסוך שלנו, הוא אמר שהפלסטינים צריכים להפסיק עם ההסתה ולהכיר בזכות הקיום של ישראל ואילו הישראלים צריכים להפסיק להתנחל. פשטני אבל מדויק. הוא אמר את הדברים האלה כשדיבר על המזרח התיכון באופן כללי ועל סוריה באופן ספציפי. הוא הסביר שכח לא יפתור כלום. רק דיאלוג. ושהמקומות בהם כולאים עיתונאים, פעילי זכויות אדם או הומואים לא ינצחו אלא יפסידו בסופו של דבר.
בכל פעם שאני שומע נאום של ברק אובמה, אני מאוד מתרגש. הנאומים שלו תמיד כתובים נהדר ובטוב טעם, וכמעט תמיד ראוי לקחת את מה שנאמר בהם, לתלות על הקיר ולמסגר. הבעיה היא כזאת: זה הנאום האחרון שנשא אובמה באו"ם, שכן זאת שנת הנשיאות האחרונה שלו. בשמונה השנים שבהן הוא היה האיש הכי חזק בעולם, אפשר אולי לצייר תמונה של התפתחות אופטימית, אבל אפשר בקלות לצייר גם תמונה הפוכה. תחשבו לאן התקדמנו מאז שאובמה נכנס לבית הלבן.
אין לי כוח למנות עכשיו את כל הרעות החולות בעולם, גם לא באופן מבדח, אבל אתם מבינים את הכיוון הכללי. מה שאני מנסה לשאול הוא איך זה יכול להיות שהאיש החזק בעולם הוא כל כך נאור ואילו העולם שהוא מנהל נהיה כל כך מופרע וחשוך? קחו לדוגמה את בנימין נתניהו שלנו, שנכנס לתפקידו קצת אחרי אובמה. בשנים שהם מכהנים במקביל, ביבי הפך מראש ממשלה מתקבל על הדעת לקיסר שעסוק בשאלה איך הוא ורעייתו ימשיכו לנהל את המדינה ובסופו של דבר יצליחו להעביר את מושכות השלטון לבנם.
רוצים ללכת למקומות יותר אפלים? השבוע ירו חיילים בילדה בת 13 שהתקרבה למחסום. לשמחתנו הם היו מספיק נחמדים כדי לירות לה רק ברגל. אני בטוח שהרבנים מהמכינה הצבאית בעלי ברכו את החיילים על כך שלא לקחו שום סיכון, ולא חשפו את עצמם למצב שבו היה מתברר שבת ה-13(!) נושאת על גבה מטען נפץ או משהו כזה. כי הרי חיי הגויים אינם חשובים כחיינו. הטעות היא להאשים את החיילים. צריך להאשים את מי שהביא את העולם לסיטואציה הזאת. כלומר את מפקדיהם, את הפוליטיקאים, ובסוף היום את אובמה. תגידו שזאת אמירה פופוליסטית מטופשת. לא. אם הוא האיש שמנהל את העולם, והעולם הדרדר באופן הזה, אז מי אשם?
רעיונות מצוינים זה לא מספיק
כמובן שגם אני לא באמת מאשים את אובמה. אני מעריץ אותו. ולכן אני נוטה לחשוב שאובמה הוא פשוט טעות של הטבע. קצת כמו שמאלנים בישראל, שמאמינים בשלום אמיתי של שתי מדינות שחיות זו לצד זו ברגוע. הנה מתברר שגם אם האיש הכי חשוב בעולם רוצה שהעולם יהיה יותר נאור, זה ממש לא משנה לאף אחד. כוחו של אובמה מוגבל, במיוחד בתחום החיובי. הוא כמובן היה יכול לשלוח פצצת אטום ולדאוג שתוך דקה תפרוץ מלחמת עולם וכולנו נושמד. את זה הוא יכול היה לעשות בלי בעיות. אבל לתקן, זה הרבה יותר מסובך.
ולכן למרות הרעיונות המצוינים שלו, ולמרות שהוא נשוי למישל המשגעת, בזמן שהוא היה נשיא העולם הפך למקום הרבה יותר דוחה. אפשר כמובן להגיד שאם הוא היה רשע ותקיף ומפעיל עוד ועוד שרותי ביון נגד אנשים רעים, היינו במצב יותר טוב. אבל אתם יודעים שזה לא נכון. ג'ורג' בוש הדביל שכיהן לפניו, רק החריב. ועל השטויות שעשה אביו, האיש שפירק את עיראק, אנחנו משלמים עד עצם היום הזה.
בחודשים האחרונים נשאלת שוב ושוב, בדרכים שונות וביתר שאת, אותה השאלה: איך הפכה ישראל למקום כל כך ימני? איך נהיה כאן מצב שבו תפיסת העולם החיובית, הדוגלת בפתרונות שלום בין ישראלים לפלסטינים היא הדבר המוקצה ביותר? שהרחוב אוהב את אלאור אזריה ושונא את הרמטכ"ל? ואיך זה שאנשים מוכנים להתאבד על אפליית מזרחיים, להט"בים והרג אפרוחים, אבל לא מתעניינים בכלל בעובדה שאנחנו כבר 50 שנה כובשים עם אחר?
אולי המסקנה העצובה היא שגם כאשר מנהיג העולם כולו, הוא איש משובח שמאמין באור ולא בחושך, ההשפעה האמיתית שלו היא מאוד מצומצמת. שלא לדבר על התפיסה המעוותת של רוב הישראלים, שהפכו ימנים יותר וגזענים יותר, שחושבים שהוא נשיא "רע לישראל" ש"אוהב ומעדיף מוסלמים". אני מדבר על זה שאם קמצוץ מהנאום היפה שנתן אובמה השבוע באו"ם היה באמת בר יישום, החיים שלנו היו תותים, שלא לומר תותים בקצפת. בינתיים, נאכל את הלב.