עמוס עוז הוא אחד שלא ממהר להתלכלך. כשהוא כבר עושה את זה, ועוד בחדות מרושעת, זה סימן רע מאוד. "הארץ" שפרסם את דבריו בהבלטה, לא עשה הרבה נחת ליחימוביץ' בחודש האחרון. הוא תקף אותה בעוצמה,יש יגידו אף חזקה יותר מאלה שהוקדשו לנתניהו ובנט. נוצר סטטוס קוו די משונה. אנשי שמאל ומרכז שלא מצביעים ללבני ולפיד, סתם לא מצביעים להם. שמאלנים ואנשי מרכז שלא מצביעים ליחימוביץ', עושים את זה בתוספת קללות. מעניין, יחימוביץ' נראתה זמן רב כשמי שזה לא מזיז לה.
הנטייה היא לומר על פוליטיקאי שלא מצליח להגיע לאן שרצה, שהוא עשה טעויות. במקרה של יחימוביץ' היא לא עשתה סתם טעויות. היא בחרה באופן מודע ובקור רוח דרך מסוימת. היא חשבה שהדרך הזאת תביא אותה ביום הבחירות, כמו שהיה נראה לרגעים קצרים בדרך, למלחמה של ראש בראש בנתניהו, עם סיכוי אמיתי להחליף אותו. רק עכשיו, שבועיים לפני הבחירות, פתאום הבינה יחימוביץ' שבמסעה אל המרכז הישראלי, היא הבעירה אש רעה אצל חלק לא מבוטל ממצביעיה המסורתיים.
היא הבינה פתאום שבלי שהיא תשים לב, היא עשויה ביום הבחירות למצוא את עצמה עם 15 מנדטים ואפילו פחות, בזמן שמרצ, לפיד ולבני גונבים לה מנדטים מהצד. ואפילו חד"ש, דע"ם וארץ חדשה מרוויחים מהטרנד השמאלני החדש של "לא אוהבים את שלי". יחימוביץ' היא אישה רצינית. והיא הפשילה שרוולים לתקן את מה שאפשר. השאלה היא האם היא עדין תספיק לתקן.
שכחה לזרוק עצם לשמאלנים
הפעם הראשונה שתרמתי לקמפיין בחירות של מועמד לכנסת הייתה לפני שבע שנים. שלי יחימוביץ' יצאה אז למערכת בחירות והסבירה שהיא לא תיקח כסף מעשירים ומושחתים כדי להגיע לרשימת מפלגת העבודה, ומבקשת לקבל רק תרומות קטנות מאזרחים רגילים. אותי זה שכנע. תרמתי סכום נאה ביותר של אלף שקל. חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות.
_b.jpg "דנה אינטרנשיונל מע (צילום: ראובן שניידר)")
זה נשמע על פניו יפה וחדשני, רק שבדרך יחימוביץ' הפכה לאדם שרוצה בכל כוחו להיות מרכזי, אבל בדרך שוכח שחייבים מידי פעם גם לזרוק עצם לקהל האוטומטי שלך, כי גם הוא, עם כל הכבוד, אוהב קצת תשומת לב. יחימוביץ' כל כך התרכזה בחברתי, שלרגע נדמה היה שחוץ מהקופאיות בסופר איש לא מעניין אותה יותר. לא הבורגנות, לא פלסטינים, לא שמאלנים, ואפילו לא סקטורים קטנים ולא מזיקים כמו הסופרים, שעולמם קרס בשנים האחרונות.
הטריק של יחימוביץ' היה להתעלם מכל סכסוך שאינו בענייני מעמד פועל הקבלן (ולא ניכנס אפילו לזה שגם בענייני הוועדים הגדולים היא לא הייתה איזו גבורה), לעקוף אותו, ואז כשכבר לוחצים אותה לקיר להגיד את מה שכולם מצפים שהיא תגיד. בתהליך ארוך אך עקבי, במקום שתהיה הגיבורה, שבעקבות דבריה התרחשה המחאה החברתית, היא הפכה ליחימוביץ' המרגיזה.
אני מודה שהיה לי מאוד קשה לראות את זה. אני מחבב אותה ומעריך אותה. ולא היה לי נעים לראות אותה במצב שבו גם אני מתפוצץ עליה. מה גם שהיא בנתה את קמפיין הבחירות כך, שהכול עליה. למרות שהרשימה של מפלגת העבודה היא אחת המוצלחות שהיו לה אי פעם, עם המון אנשים טובים, חלקם חדשים, ואפס חולירות, הדיון היה כולו עליה. רק השבוע ראיתי פתאום שלט ענק באיילון שעליו מתנוססים גם האנשים שאחריה ברשימה, כולל מרב מיכאלי.
ליברלית במובן השולמית אלוני של המילה
לפני חודשיים, תרמתי שוב לקמפיין בחירות. הפעם לקמפיין של מיכאלי. חשבתי שראוי שהיא תהיה בכנסת, וראיתי לנכון לעזור. אבל באותו זמן ממש, הבנתי שבסופו של דבר, בהתלבטות בין שלושת גופי המרכז הגדולים, אני מעדיף בסוף להצביע למרצ. זה לא זוהר. זה לא מבטיח שום דבר שקשור בממשלת נתניהו, אבל זה לפחות מייצג את הדעות שלי באופן הכי מדויק.
ואז התחיל המהפך האחרון של יחימוביץ'. שבמרכזו ההצהרה שלא תשב בממשלת נתניהו. וגם אם לא אמרה הרבה, היא לפחות החלה לנסות ולחזר אחרי אנשים שמצביעים למפלגת העבודה באופן מסורתי וכמעט אוטומטי. האם זה יעזור? קחו לדוגמא את יחסיה עם הקהילה הגאה. ברור שיחימוביץ' היא ידידה ואף חברה של הקהילה. אבל בשנים האחרונות היא לא עשתה שום דבר כדי להזכיר את זה למישהו. באופן טבעי כולם שכחו.
באינטרנט אפשר לראות השבוע שני סרטונים משעשעים שלה עם אושיות הרשת הגאות עומרי חיון ועידן מטלון. באחד מהם יחימוביץ' אומרת להם "תנוחי!". היא גם נתנה הופעה קצרה בליין מסיבות הגייז "דרעק" בשבוע שעבר ופגשה את דנה אינטרנשיונל. זה מעט וקצת מאוחר. אם להשתמש במילים מעולמן של החברות המתוקות מארץ נהדרת, "אוחצ', זה לא נקרא להרים".
ועדיין, שלי יחימוביץ' היא מנהיגת גוש השמאל הישראלי וראש המפלגה הכי גדולה. לא משנה אם תכנס או לא לממשלה, היא ראויה לקרדיט ולמעט יותר חיבה. לפחות כנקודת פתיחה. בסופו של דבר אני מאמין שהלב שלה כן במקום הנכון. אם אתם מתכוונים להצביע לה, תעשו את זה לפחות עם כל הלב.
אני בתור מצביע מרצ שיכול היה להצביע לה, אחכה לסיבוב הבא. בתקווה שבכנסת היא תחזור, לפחות קצת, להיות אשת שמאל ליברלית אמיתית, במובן השולמית אלוני של המילה. ובתקווה, הרשימה המפוארת שלה אכן תייצר בכנסת חיים שוקקים והרבה אקשן טוב.