מאותו יום הודעתי חגיגית שאני שונא את המילה "קהילה". שאני לא רוצה להיות חלק מחבורה פחדנית, שמבקשת טובות. בתור הומו צעיר, עיתונאי גאה בעיתון העיר, שאינו מסתתר בארון, לא רציתי שום חלק עם ארגון כזה. רק אחרי שנים, כשאנשים כמו מנחם שיזף, איציק יושע ואיתי פנקס נכנסו לאגודה ושינו אותה לתמיד, הצלחתי לחזור לשם. והתחלתי לחיות בשלום עם המילה הזאת "קהילה".
עברו עוד שנים עד שהבנתי שהפחד מהמילה "קהילה" לא היה רק תגובה לקבלת השבת. היה בזה גם הפחד של אדם צעיר מלהגדיר את עצמו באופן סופי ומוחלט כהומו. גם אם הייתי כבר מחוץ לארון, עדיין נשאר חשש שזה גרוע, שזה יזיק, שזה יעצור אותי בעבודה, משהו יקרה. לכן עד עצם היום הזה, כשהומו או לסבית אומרים שהם לא מרגישים חלק מהקהילה, אני מרגיש אליהם בעיקר חמלה ואמפתיה, ומחייך. אני גם מקווה שזה יעבור להם.
להיות חלק מהקהילה הוא לא עניין של בחירה. ממילא מרגע שיודעים שאתה הומו או לסבית, משייכים אותך לקהילה. אם תרצה ואם לא. הפחד שהשתייכות לקהילה מתייגת אותך כסטראוטיפ, היא הדבר שחובה וכיף להילחם בו. הומו יכול להיות קצין קרבי בצבא, לשנוא מועדונים, לאהוב טיולים בטבע, להתנגד לסמים. לסבית יכולה ללבוש בגדים סקסיים, להתאפר, להיות נשית ומתפנקת, וחסרת אונים בענייני מכניקה. יותר מזה, ההשתייכות לקהילה אינה אומרת דבר על הרגליך המיניים, תדירותם או כמות בני הזוג שיהיו לך בחיים. ההשתייכות לקהילה היא בבסיסה פרט סטטיסטי.
לשמחתי, כשהיא כבר יצאה מהארון, הפכה בנאי תוך רגע לנציגה המוצלחת ביותר של הקהילה הלסבית, עם ערב סטנד אפ מעולה שהיא מריצה כעת ברחבי הארץ. זה מחמם לב לראות את הקהל הבורגני, מקשיב לרבע שעה תיאור מפורט של יציאה מהארון. בהתחלה יש שקט כזה, אבל כשמגיעות הבדיחות על הלסביות עם המשאית כבר כולם משוחררים לצחוק בקול רם. בשנים הקרובות, אני מעריך שבנאי תשנה את כל הגרוב של הקהילה שלה, וכמות הקולות הלסביים הבוטים בתקשורת, יגדל בזכותה מאוד.
לקראת יום העצמאות היא נתנה ראיון ל"פנאי פלוס". ראיון קצת מבולגן שמערבב בין דעות אמיתיות ונוקבות על ישראל, לבין דאחקות הומוריסטיות שמתאימות למופע סטנד אפ. היא אומרת שם דברים חזקים וקיצוניים נגד אוהדי בית"ר ירושלים ויחסם למוסלמים ונגד אמירות גזעניות של חברי כנסת. גם כשזה מגיע לקטע על הומואים ולסביות אומרת בנאי דברים לא פשוטים.
בין הדברים שאורנה אמרה בראיון לשי פרץ: "אני מזדהה עם קהילה אחת וזו קהילת בעלי החיים. לא בא לי עוד קהילה.. לא בא לי להניף דגל... יש משהו בקהילה שהוא קצת תוקפני ואגרסיבי לטעמי... הומואים לפעמים נראים לי רעים, זה כמו דת.. אני אמרתי את זה פעם על גל אוחובסקי, הוא מנהל כת". בהמשך היא נשאלת על ההבדל בין לסביות להומואים ואומרת: "מצחיק אותי ההבדלים. איך באתרי הכרויות של לסביות תראה ספר של יהודה עמיחי ואצל הומואים תמונה של זין".
כמובן שבערוץ הגאווה של mako נעלבו והתעצבנו עליה מאוד. אני אוהב ומעריך מאוד את מקים ועורך הערוץ רועי יולדוס רוזנצוייג ואת הכתב דני זאק. צעירים עם להט בעיניים שאחראים על ערוץ מעולה, שגם מספק אינפורמציה וגם נלחם בכל גילוי הומופוביה באשר הוא. זאק פרסם מאמר בעקבות הראיון של בנאי ודרש ממנה להתנצל. זה מאמר מצוין וצודק, שיש בו רק בעיה אחת. יסודו בטעות.
בנאי אינה צריכה להתנצל בפני איש. זכותה להגיד מה שהיא רוצה, גם אם אלה דברים מטופשים, גם אם נראה שחלקם הוצאו מהקשרם, וקשה להבדיל מה ברצינות ומה בצחוק. מה גם שבהמשך הראיון מסבירה בנאי איך היא מבינה בדיעבד שהיציאה שלה עשתה שירות משמעותי, ואיך היא מרגישה שהיא נותנת לגיטימציה ללסביות צעירות. אין שייכות יותר גדולה מזו לקהילה.
חלק מהקהילה, גם אם לא בא לה
יש בעולם הומופובים רבים שגורמים או לפחות מנסים לגרום נזק. יש את אנשי הדת השמרנים, בכל הדתות. דוחים לא פחות הם אנשים כאילו נאורים, שמסתירים הומופוביה מאחורי כל מיני תאוריות עלק מלומדות, כמו קובי ניב ומבקר הקולנוע מאיר שניצר. ולצדם המרגיזים מכולם, המפורסמים המסתתרים בארון.
ואולם חייבים להבין. מרגע שאדם יצא מהארון הוא סיים למלא את חובתו. אפשר להתווכח איתו, אבל עצם העובדה שהוויכוח הוא באור יום, ובגלוי, הופך אותו הרבה פחות טעון. בנאי התראיינה כלסבית, שלא לומר כלסבית גאה, וזה כל ההבדל. אם היא אומרת שהיא לא מרגישה שייכת לקהילה, אפשר להסביר לה בטון עצוב, בתקווה שהיא תבין סוף סוף ותרגיש אחרת. אבל אי אפשר לדרוש ממנה להתנצל.
שהרי כל מה שאנחנו מבקשים הוא את היכולת להתווכח באור ולא בצל. ערוץ הגאווה של mako יכול לפרסם עשרות מאמרים שיסבירו למה בנאי טועה. אבל אי אפשר לקלל אותה. בדיוק כמו שאי אפשר לכעוס על הומואים ימנים תומכי ליברמן, גם אם בא לך לנגוס להם באוזן. חייבים להבין את ההבדל בינם ובין חבר/ת כנסת שמאלני/ת בארון שאי אפשר להתווכח איתם כלל.
זה כנראה לא מקרה שאורנה בנאי התעכבה כל כך הרבה שנים עם היציאה מהארון. וסביר להניח שיעברו עוד כמה שנים עד שהיא תבין דברים פשוטים כמו למה צריך גאווה, למה צריך מצעד, ולמה היא חלק מהקהילה, אם בא לה וגם אם לא. צריך גם לקחת בחשבון שיתכן שהיא לעולם לא תבין.
אם מניחים על כף המאזנים את השטויות מהראיון מול הבדיחות הלסביות שרצו עליה בפריים טיים של רשת ב"מצב האומה", ברור שבנאי היא תוספת נפלאה לקהילה שהיא לא רוצה להשתייך אליה. על אפה ועל חמתה. לכן עדיף שרועי ודני מ-makoגאווה ישבו איתה לכמה שיחות בבית קפה וינסו להסביר לה את עמדותיהם. אולי זה ייגמר בעונה חדשה של "אמאל'ה" שבה בנאי מתאהבת בבחורה ויוצאת מהארון. שם אפשר גם יהיה לצחוק על הקהילה בקול גדול.