"האמת שלי תנצח", הכריז לפני ימים ספורים ניצב אורי בר-לב, לפני חקירתו במחלקה לחקירות שוטרים. משפט מאוד מרשים ובטוח בעצמו. נראה היה שלניצב שהיה אמור להפוך למפכ"ל המשטרה יש אמת מאוד מוערכת, אמת שעוד תנצח את כל מי שמנסה להפריע לו במילוי תפקידו החשוב ואפילו הקריטי. אבל קצת אחרי, בשלב החקירה, התברר מהי האמת שלו, ועד כמה היא עקומה: ניצב אורי בר-לב הוא בסך הכל גבר נשוי ואב לילדים שבגד באשתו מבלי למצמץ, וכעת מתפנה להוכיח האם סימם את א' ואנס אותה או שמא הלך עם "האמת" שלו.
אז מה אמת בזה? עצם זה שהוא בגד באשתו עם אישה או שתיים בבית מלון מפואר בהרצליה - כבר מגיע לו שיזרקו אותו מכל מדרגות המשטרה. מגיע לו שיפוטר לאלתר, כבר היום. מגיע לו שגם אשתו תגלגל אותו ממדרגות הבית. אם הוא אנס או לא, סימם או לא סימם, זה פלילי ומצריך חקירה נוספת, אבל מבחינה מוסרית הוא כבר חצה את הגבול בעצם הבגידה באשתו. לכן מוזר שאף אחד במשטרה או במשרד לביטחון פנים לא יצא בהצהרה ששמו של אחד מבכירי המשטרה יצא לאלתר מרשימת המועמדים למפכ"לות, לנוכח ההודאה בקיום יחסי המין. למה מחכים בדיוק? האם זה האדם שצריך לעמוד בראש הפירמידה של אוכפי החוק במדינת ישראל? האם המערכת עד כדי כך מקולקלת כך שהיא לא יכולה להבחין בבעייתיות של הפרט הזה?
לא צריך להיות נזיר בשביל לא לבגוד
מעניין יותר הוא חלקה של התקשורת בפרשה: לאף אחד לא אכפת מהבגידה עצמה. פתאום רק המישור הפלילי מעניין. לפני שכתבתי את המאמר הזה ניסיתי למצוא אזכורים ברשת לאשתו, לילדים, וכמעט ולא מצאתי. המסר שיוצא מכאן מביש ומעליב: לסמם ולאנוס זה בעייתי, אבל לבגוד זה בסדר.
רוח הדברים הזאת מקבלת רוח גבית גם מצד המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ, שמתעלם גם הוא מנושא הבגידה באישה - זו שבר-לב נשבע לה אמונים מתחת לחופה, זו שכרתה איתו ברית של שותפות לחיים, זו שמגדלת ביחד איתו את ילדיהם המשותפים, זו שסביר להניח כורעת בנטל ניהול הבית בזמן שבעלה מתהולל בבתי מלון. אבל חפץ הגדיר באחד הראיונות דווקא את התלונה נגד חברו בר-לב כהידרדרות מוחלטת: "ככה אי אפשר לנהל מדינה", קבע. "אם אתה לא בוגר מנזר - לא תוכל להתמנות לשום תפקיד, כי אין צדיק שיעשה טוב ולא יחטא. יכול להיות שהיה חוסר הבנה, שהיא שידרה משהו אחד והוא משהו אחר. אולי הוא ניסה יותר מדי והיא נסוגה. לטעון לאונס זו אמנות הבלתי אפשרי".
הבנתם? חוסר הבנה זה בסדר. זה שהם הגיעו איכשהו למיטה משותפת בבית מלון זה בסדר. הרי בר-לב לא יכול להיות "צדיק" או "בוגר מנזר" (לשיטתו של חפץ, כנראה שכל מי שלא בוגד באשתו הוא בוגר מנזר. כנראה שהוא חי בסרט רע במיוחד). בגידה היא טריוויאלית בעיניו. מה שלא טריוויאלי הוא לתהות לגבי המוסריות של אדם כזה. זה רק מראה עד כמה המוסר של חפץ עצמו מבוסס על תפיסות בעייתיות.
לפני חודש אירחנו לשבת חבר טוב, רווק, שעובד בתפקיד בכיר בתחום התקשורת. הוא סיפר לנו עד כמה זוגות נשואים שהוא מכיר בוגדים חופשי זה בזו, כולל "דתיים" (והמירכאות בכוונה כמובן). אני ואשתי היינו בהלם. הבנו כמה טוב שאנחנו חיים בבועה של עצמנו. אבל אין מה להתפלא: כשהמרחב הציבורי נוטף מיניות, כששלטי ענק של בחורות מעורטלות מתנוססים כפרסומות ברחבי הארץ, כשהטלוויזיה מלאת טינופת מינית, כשפרסומות לביסקוויטים נראות כמו פרומו לסרט פורנו, כשדי.וי.די. לילדים כולל בחורות מקפצות בביקיני, וכשנשים ברחוב מתלבשות בצורה כל כך חשופה ומוחצנת - אין פלא שהאווירה הציבורית כל כך עכורה, זולה, ובעיקר מגעילה.