ביקור במדינת ישראל עצמה היה מגלה שאת עם ישראל מעסיקים, איך לומר, נושאים קצת אחרים. אבטלה, יוקר המחיה, האיום האירני, מצב החינוך, האלימות ועוד. או במילים אחרות, נושאים שבאמת נוגעים לחיים שלנו, ולא סתם מעוררים אמוציות נמוכות ובכייניות של פראייריות, כאילו זו בושה ופראייריות לשרת בצה"ל.
ובכן, זה הזמן לומר ללפיד, ללבני ולכל המחשיבים את עצמם כפראיירים: חלאס, זה לא מעניין את רובנו. יש חוסר פרופורציה משווע בין הבלון העצום שניפחתם, שמטיל כמעט את כל תחלואי המדינה על אותם חרדים שלא משרתים, לבין העניין של רובנו בכך בפועל. זה פשוט לא מעניין. הלאה, נקסט.
שלי יחימוביץ החברתית עוסקת בנושאים הרבה יותר משפיעים, בנימין נתניהו המדיני עוסק בדברים החשובים באמת, נפתלי בנט בא עם בשורה מעניינת עבור הציבור הדתי-לאומי, ובקיצור - כולם מתעסקים בנושאים חשובים באמת. דווקא ההתעקשות של לפיד ולבני להיטפל שוב ושוב אל נושא החרדים והגיוס, מעיד על צרות אופקים והיעדר אופק אמיתי. שלא לומר, בכיינות וניסיון לבנות אג'נדה על סמך חזון לא מציאותי שגם לא ממש מטריד את רוב הציבור.
בטלנות ואובססיה
יש לי בן דוד שגדל בבית חרדי אך החליט לא להמשיך בבית המדרש. הוא התגייס לצה"ל לפני כשנה, ומשרת בקריה. כל שיחה איתו מלמדת אותי עד כמה צה"ל לא באמת זקוק ולא באמת ערוך לחיילים נוספים, כשלמעשה, גם לחלק גדול מחיילים הנוכחיים הוא לא זקוק.
אני עצמי שירתי שירות צבאי מלא בפיקוד צפון, וחוץ מלסחוב מכשירי קשר כבדים ולהסתלבט רוב הזמן - לא עשיתי יותר מדי. כולנו יודעים שגם אחרי סבבי הקיצוצים האחרונים, יש המון בטלנים בצה"ל, נזרק אוכל בכמויות אדירות שהיה יכול לפרנס מאות בתי תמחוי מדי יום, ולא מעט תקציבים מופנים כלפי גופים שאינם הכרחיים לצבא או לבטחון המדינה (גלי צה"ל, לדוגמה). גם בכירים בצה"ל התבטאו בעבר, לא פעם, על חוסר הנחיצות של החיילים החרדים בצבא. קשה לי להאמין שהעובדות האלה חמקו מעיניהם של לפיד, לבני ושאר הקוטרים הקבועים, ולכן אין מנוס אלא מלראות את טענותיהם החוזרות-ונשנות כפרי-שנאה לחרדים ותו-לא.
אובססי-גיוס-החרדים יכולים לטעון מול כל זה: נו, אז למה להנציח את העוול ההיסטורי? למה לקבל את העובדה שהחרדים לא מתגייסים כגזירת גורל? לא הגיע הזמן להאמין שאפשר לגייס את כולם באופן שווה? ובכן, גם אם נתעלם מהעובדה שלא מעט מהחילונים משתמטים אפילו ללא סיבה של "תורתו אומנותו" אלא סתם כי לא בא להם (ועליהם אף אחד לא מדבר, למרות שהכמויות גדלות בממדים מבהילים) - יש לי תשובה. נניח והחרדים מתגייסים, ואיכשהו צה"ל - שיתרחק עוד יותר מהשאיפה להיות צבא קטן וחכם - ימצא לכולם תעסוקה, תקציבים ומשימות בשפע (מה שלא יקרה בטווח הנראה לעין, אבל נניח), ואפילו "מכשיר" חלק ניכר מבסיסיו כך שלא ישרתו בהן חיילות, וכל האוכל שבהם יהיה כשר למהדרין, ויהיה מספיק זמן לתפילות ולקביעת עתים לתורה - האם כל המאמץ יהיה שווה את ההשקעה?
והאם הצבא באמת רוצה חיילים חרדים שגדלו כל חייהם באוהלה של תורה, ולא ממש מתכוונים לשנות את ה-DNA שלהם באופן שיתאים לצבא, שכרגע הוא חילוני מאוד בהווייתו? שלא לדבר על הניסיונות להחזיר חיילים אחרים בתשובה תוך כדי השירות הצבאי, בהתאם ליוזמות שכבר פורסמו בעבר.
אני לא אומר שהציבור החרדי מושלם, ושהוא לא צריך לתרום יותר מכפי שהוא תורם כיום, במסגרות שיותר יתאימו להשקפתו. אלא מה, הכל צריך להיעשות בהידברות ולא בכפייה, אחרת נושא השוויון בנטל ימשיך לשכשך רגליים תמיד בשלולית הפוליטית, ולא יעבור באמת לשלב המעשי, הרציני, זה שלא מנסה לנגן על תחושות הפראייריות הירודות של הישראלי המצוי. חוץ מזה, מיצינו את נושא הגיוס. אלא אם כן אתם פוליטיקאים שמחפשים אג'נדה, או סתם בכיינים שרוצים לראות חרדים בצבא ויהי מה, ולעזאזל המציאות.