באמת שאני לא בא עם יותר מדי ציפיות לאיזון מעיתון "הארץ". ברור לי שאין דבר כזה עיתון מאוזן - "ידיעות אחרונות" רחוק מלהיות מאוזן, גם "יתד נאמן", וכנראה שגם ב"עולמו של דיסני" יש פוליטיקה כלשהי. אבל למרות אפס הציפיות משופרו הרשמי של השמאל החילוני-ליברלי, בכל זאת הופתעתי משער העיתון אתמול, לאחר הרצח המזוויע באיתמר. האם העיתון לאנשים חושבים ראה לנכון לפרסם אותו בכותרת הראשית, כמתבקש? לא ולא. עורכי "הארץ" הם כידוע אנשי העולם הגדול, ועיניהם נשואות למרחב הקוסמופוליטי. לכן הכותרת בישרה על רעידת האדמה ביפן.
אין ספק, אסון הטבע ביפן מזעזע ומקיף בחשיבותו. אבל ההחלטה למקם באופן כה בולט אסון טבע שהתרחש יותר מ-9,000 קילומטרים ו-15 שעות טיסה מכאן, ולהצניע באופן יחסי מקרה רצח מתועב, מקומם ומפלצתי שאירע ממש מתחת לאף שלנו, במדינה שלנו, במציאות הפוליטית-מדינית שלנו, עם קשר ברור לחיינו - היא לא סתם החלטה תמימה. זו החלטה מודעת לעצמה, שנותנת ביטוי להלך רוח שפושה בציבור המורכב מ"אנשים חושבים" כביכול.
למה אני חושב שמדובר בהצהרה של ממש? כי מדובר במתנחלים. בעיני חלקים (אמנם קטנים) בחברה הישראלית דמם הותר. כמעט אף אחד לא אומר את זה בקול, אבל זה מה שמשתמע. אילו ביום נתון חמישה נערים הומוסקסואליים היו נרצחים בלב תל אביב (כמו ברצח האיום ההוא בבר-נוער), אני בטוח שהידיעה הזו הייתה מקבלת את הכותרת הראשית של הארץ, גם אם מספר ההרוגים ביפן היה מטפס ל-20,000; אילו שני שופטי בית המשפט העליון היו נרצחים בשנתם, גם הם היו מעיפים את היפנים לתחתית העמוד.
ויותר מזה: אילו יהודי היה נכנס חלילה לבית ערבי בשטחים ורוצח שני מבוגרים ושלושה ילדים בשנתם - אני בטוח שאבירי הצדק והמוסר של "הארץ" היו מוציאים מהדורה מיוחדת, ואולי אפילו מכפילים את גודל הסדין של העיתון לגודל של מצעים זוגיים. הזעזוע הצדקני שלהם היה מטפס עד לשמים, ועיניהם היו מתגלגלות בחוריהן מתוך חרון אף קדוש. אבל כמו שהם מתייחסים בסלחנות לערבים בכל תחומי החיים (פיגועים מחרידים, היחס לנשים, זכויות אדם וכו'), כך גם הפעם. מחבלים רצחו משפחה בהתנחלות? בסדר. עכשיו בואו נספר לכם כמה סובלים ביפן.
כולנו מכירים סממנים של שנאה עצמית, אבל נראה שאצל חלק מהיהודים זה השתכלל לדרגת אמנות. הערבים רוצים שנסתלק מכל הארץ? מה פתאום, הם רוצים שרק נפנה התנחלות וחצי, ואז הם אפילו יעשו לנו פוצי-מוצי; ישראל זוכה לתדמית גרועה בעולם? זו לא אנטישמיות, אנחנו פשוט איומים, נוראים ומרושעים; בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו? עזבו אתכם, אנחנו באמת עם מטונף. כך חושבים יהודים רבים, שהפכו את השנאה העצמית של העם היהודי, כמו גם זכותו על ארץ ישראל, לספורט לאומי.
אותו היגיון מסתתר כנראה בהנחה המובלעת של קברניטי "הארץ" שמה שקרה ביפן יותר גרוע עבור הקורא הישראלי מאשר מה שקרה באיתמר. כי הרי הם מתנחלים, וממילא כביכול אין לנו שותפות גורל איתם, ואם מחבל נאלח רצח ילדה בת שלושה חודשים בשנתה ביחד עם הוריה ואחיה - עם כל הכבוד, יש דברים חשובים ורלוונטיים יותר. הדיווחים מיפן, למשל.