בזמן האחרון נראה שבקבוק האלכוהול הוא ידידו הטוב של הנער המתבגר הממוצע. עד כדי כך טוב, שבליל מוצאי החג חבורת נערים שיכורים, כנראה לא בעלי מנת משכל גבוהה במיוחד, השתכרה במסיבה שהובילה לתוצאה טראגית: אחד הנערים, בן 14 בלבד, קפץ מגובה של 15 מטר לאחר התערבות עם חבריו, ונפצע באורח קשה.
הכי קל להפנות אצבע מאשימה אל אותם נערים ריקים, ולומר שהכל בגללם. אבל לא. האשם הוא גם על חלק הולך וגדל מההורים, שמפגינים בשנים האחרונות סלחנות גדולה כלפי אלכוהול, סיגריות, נרגילות וגרורותיהן. למעשה, אין להם ברירה - רבים מההורים שותים ומעשנים בעצמם, כך שגם אלף הטפות והסברים לא יעשו את עבודת הדוגמה האישית.
כבר בתיכון, כשראיתי את כל הסטלנים של השכבה משתזפים בתוך ענן עשן מדי הפסקה בזולה שלהם, לא הבנתי איך ההורים שלהם לא קולטים שהילדים שלהם, בני 15-16 בלבד, כבר מעשנים. הם הסריחו מסיגריות ממרחק קילומטר, קופסת סיגריות הייתה זרוקה באופן קבוע בתיקי בית הספר שלהם, ורק הורה תתרן, עיוור, חירש וצמח לא היה מסוגל לראות את זה. אבל מתברר שרוב ההורים היו כאלה, כי למיטב זכרוני שאלתי את חלקם אם ההורים יודעים, והתשובות ברוב המכריע של המקרים היו שלהורים אין שמץ של מושג. נכון שבחלק גדול מהמקרים ההורים לא יוכלו לעשות כלום גם אם הם יידעו, אבל זה כבר קשור לסמכות ההורית, שהולכת ומתכרסמת אף היא עם השנים.
הורים, אתם ישנים בעמידה
גם היום אני לא מבין כיצד ההורים ישנים בעמידה, ואפילו לא מנסים לשנות את המצב. ממש בסמוך לבית שלי יש מגרש משחקים קטן. בעיקר בימי הקיץ מתאספות בו חבורות נערים קולניים, שלפי תוכן הצעקות שלהם - לא מהם תצא תורה. שכרותם מתבררת למחרת, כשאנו מגלים בספסל שעליו ישבו בקבוק וודקה ריק במקרה הטוב, ובקבוק וודקה מנופץ לרסיסים במקרה הפחות טוב. בבוקר אני מתבונן ברסיסים, מנסה להבין מה היה כאן בלילה הקודם, מה שלל בחורות צעירות (לפחות לפי הצעקות) מצאו בחברתם של כמה נערים שיכורים, אבל בעיקר לא מבין מה ההורים של אותם נערים חושבים לעצמם. הם לא מבינים שהילדים שלהם הולכים לאיבוד? מה הם חושבים, שיהונתן היקר שלהם הלך לעשות שיעורי בית עם חבר ב-2:30 בלילה? שהוא הלך להתנדב במשמר האזרחי? מה בדיוק הם מצפים שייצא מהתכשיט שלהם, בן 14 בלבד, שמגיע שיכור הביתה אחרי עוד ערב הזוי ומטופש?
אז הנה, אתמול בלילה האלכוהול הוכיח שוב שצריכים להתייחס אליו באופן מחמיר. חיים כמעט נגדעו כשאותו נער בן 14 החליט לקפוץ ממרפסת הקומה השלישית בבית חברו בעקבות "מבחן אומץ": מי מוכן לקפוץ מהמרפסת תמורת 100 שקלים.
להשלמת תחושת ההפקרות, קבלו את דבריה של גלית, בעלת הבית שבו אירעה ה"מסיבה", כפי שסיפרה לגלי צה"ל: "ישנתי באותו זמן עם בעלי. הבן שלנו העיר אותנו באמצע הלילה ואמר לנו שחבר שלו קפץ מהגג. הם לא שתו כל כך הרבה, אבל לפעמים מספיק שאתה שותה כוסית קטנה והתוצאה קשה". במילים אחרות, לא מספיק שגלית ובעלה, ההורים המסורים, נתנו לבנם ולחבריו להשתכר בסלון, לא מספיק שהתוצאה הייתה הרת אסון - האם המסורה עדיין מתעקשת לטמון את הראש בחול, ולטעון ש"הם לא שתו כל כך הרבה". איזו נחמה.
נותרנו עם מסקנה עצובה: יותר ויותר הורים פשוט לא יודעים להיות הורים. הם רואים את ילדיהם משתכרים - ולא עושים כלום. רואים את ילדיהם צופים בטינופת בטלוויזיה או באינטרנט - ועומדים ממול כבולי עץ. במקביל הם הופכים להיות נהגי מונית וכספומטים לעת מצוא, ואחרי הכל עוד לא מתביישים לקטר איך הנוער הגיע לאן שהגיע. באמת מעניין איך.