אלירז, אחי,
תרשה לי לקרוא לך אחי, כי אמא שלי מדברת עליך בהערצה כאילו אתה מינימום הבן המאומץ שלה. תרשה לי לקרוא לך אחי, כי ראיתי אותך גדל לי מול העיניים, מלבלב כניצן בתולי אל דמותך העכשווית והנערצת. תרשה לי לקרוא לך אחי, כי אכזבת אותי כמו שרק אח על מלא יכול לאכזב.
את התכנית הראשונה קיבלת להנחות בלי שום ניסיון. אבל חוסר הניסיון שלך רק היטיב עמך ועם הצופים, שהתאהבו בך, וגם אתה התאהבת בתפקיד של "המאמי הלאומי". תוך זמן קצר קיבלת תפקידים שונים ומגוונים בטלוויזיה, ולאחרונה אפילו החלפת את מרגול. אגב, היא לעומתך חרשה את כל הארץ במשך שנים בוואנים לא-ממוזגים לפני שקיבלה ספוט בפריים טיים הישראלי.
אבל אמש, כשאירחת את אסף אמדורסקי והחלטת להתקיף מרואיין שלך, ולא משנה בכלל כמה יהיר ומתנשא הוא היה בעצמו, היה נדמה שהנאיביות העממית שלך, זו שעזרה לך לכבוש את הלבבות של עמך ישראל, התחלפה לפתע בשוויץ של כוכב.
"חמש עשרה דקות, חלילים וכינורות", כתב אותו אמדורסקי בלהיט הענק שלו, שיצא כשהיית בן 16, "בסך הכל רוצה להיות אחת שיזכרו. תני חיוך נוצץ, סוף בלון להתפוצץ, לא כדאי להתאמץ בכל מקרה". נכון, הצלחת לנצח את כל אלה שלא נתנו לך יותר מ-15 דקות של תהילה, ומגיע לך על זה כל הכבוד. אבל הניצחון שלך היה ניצחון צנוע, של בחור שהביס את מתחריו החזקים בתוכנית ריאליטי בזכות ענווה מקסימה, ולא של בחור דורסני שלא נותן מינימום כבוד ל"חטייאר" שמגיע אליו לתוכנית.
עד מתי תהיה בצל של הטאלנט האמיתי?
המעריצים האדוקים, ובעיקר המעריצות, ימשיכו ללכת אחריך כזומבים חסרי מצפן מוסרי. זה מספק אותך? אם לא תחזיר לקדמת הבמה את הייחודיות שלך, האנושיות המתקתקה והכנה, אתה תוכל להמשיך להיות מולטי-טאלנט שעומד בצל של הטאלנט האמיתי. גל ואלירז, סיון ואלירז, אילנית ואלירז, ארז טל ואלירז. זה מה שאתה באמת רוצה?
דע לך שגם אמדורסקי עצמו היה צריך לעבוד קשה לפני שהצליח לצאת מהספוט של "הבן-של". הוא הלך ללמוד מוזיקה, הקים להקת רוק שבזמנו הייתה חתרנית לחלוטין (ובטח לא קשורה למוזיקה של אביו) ובשיא הקריירה החליט לעשות מהפך ולהתחיל ליצור מוזיקה אלקטרונית.
ואגב אמדורסקי האב, ראיתי ששמת לינק בחשבון הטוויטר שלך לשיר של הדודאים. אם היית עושה את זה לפני שנה, הייתי בטוח שאלירז התמים רוצה לשתף את מעריציו בשיר יפה. אבל עכשיו, עם תוספת הכיתוב "שיר ממש יפה", קשה שלא לחוש שמדובר בציניות נבזית. לא מספיק שרבת איתו בשידור, אלא גם הכנסת את אביו המנוח של אסף למריבה ביניכם? גם אם המניעים שלך היו טהורים, ההרגשה לא נעימה.
יכול להיות שאתם לא הולכים לאותן מסיבות ולא יוצאים לאותם מקומות – בכל זאת, יש ביניכם פער גילאים ומעמדות. אתה צעיר עם כמה תוכניות טלוויזיה, הוא גרוש עם ילדים. אתה לא חייב לאהוב אותו, הוא לא חייב לאהוב אותך, וגם לא את איציק קלה – אבל ברגע שהוא מגיע לתוכנית שלך, אתה חייב להתייחס אליו כמו בדואי שמארח שייח. כבוד זו מילת המפתח. כי בהתנשאות ובחוסר כבוד שהפגנת אתמול אתה תאבד את אהבת הקהל. אהבה שמגיעה לאלירז האמיתי והצנוע. אלירז שיכול להיות כוכב.
כי אתה יודע בדיוק כמוני, אחונה, שאתה שווה הרבה יותר.